האב טען שגרושתו עברה עם הילדים לעיר אחרת בלי ליידע אותו וכמובן בלי שהסכים. השופט קיבל את גרסתו והבהיר: העובדה שלאם יש משמורת לא נותנת לה עדיפות על האב.
זוג הורים גרושים החיים בעיר בדרום הארץ קבעו בהסכם הגירושין כי "הילדים יישארו במשמורת האם ובטיפולה, זכות האב לראות את ילדיו בכל עת שיחפוץ בתיאום מראש עם האם".
כך התנהלו החיים באותה עיר במשך כשלוש שנים, עד שיום אחד גילה האב להפתעתו שהאם עברה עם שלושת ילדיהם הקטינים לעיר אחרת.
לשאלות בנושאי משפחה:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
האב הגיש בבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע בקשה דחופה להורות לאם להשיב את ילדיהם לעירם.
בבקשה טען, בין היתר, כי הוא מעולם לא הסכים או ידע על המעבר. הוא סיפר שהוא מאד מעורב בחיי ילדיו, פוגש אותם ארבע פעמים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, ועל כן המעבר שנכפה עליו יפגע בהסדרי הראייה שלו איתם.
האם טענה, בין היתר, כי עברה לעיר החדשה מאחר שבן זוגה החדש מתגורר בה ועובד בה, והוסיפה כי "אין לאב כל אפשרות להחזיק את בילדים".
לדבריה, היא שוחחה על המעבר מספר פעמים עם האב, שאמר לה "תעשי מה שאת רוצה". עוד טענה האם כי לילדים יהיה טוב יותר בעיר החדשה, מבחינה כלכלית ומבחינת רמת החינוך.
"התעלמות מוחלטת מרגשותיהם"
במסגרת ההליך המשפט, סגן הנשיאה השופט אלון גביזון גם נפגש עם הילדים בלשכתו בנוכחות עובדת סוציאלית, והתרשם מהם ישירות.
"משמורת אינה פרושה התעלמות מזכויות ההורה שאינו משמורן, ובוודאי שאינה בבחינת 'אני המשמורן – אני הקובע'", הבהיר השופט. על ההורה המשמורן דווקא מוטלות חובות, כמו למשל החובה שלא "לקבוע עובדות בשטח", והחובה לשתף את ההורה השני ולקבל את הסכמתו בנוגע להחלטות מסוימות, כמו מעבר למקום מגורים אחר.
האם לא הוכיחה שהאב הסכים למעבר. מאידך, כתב השופט, "מצאתי כי האם מסרה גרסה שאינה אמת.
האם מצד אחד טענה שהאב הסכים, ומצד שני חתמה בטופס רישום הילדים לבית הספר בעיר החדשה, סימנה את האפשרות "נסיתי ללא הצלחה לאתר את האחראי הנוסף וליידעו בדבר הרישום", על אף העובדה שיש לה את הטלפון והכתובת שלו.
בנוגע לטענה בדבר טובת הילדים, השופט כתב כי "גישה המקלה עם הורה משמורן המעתיק את מקום מגורי הילדים בניגוד לחוק הכשרות, ולאחר מכן מרים קול זעקה כי יש לכבד את המציאות החדשה שנכפתה בבחינת 'טובת הילדים', אינה מקובלת עלי".
טובת הילדים והמעבר לגור במקום אחר צריכים להיבחן על ידי שני ההורים. מעבר לכך, האם הייתה צריכה להיעזר בגורמים מקצועיים ולהכין את הילדים למעבר עם בן זוגה החדש, ולפעול מול בתי הספר בעיר החדשה.
אלא שהאם לא עשתה זאת, והשופט התרשם כי ההחלטה על המעבר, "לא רק שאין בה דבר וחצי דבר עם טובת הקטינים, אלא יש בה משום פגיעה בטובתם והתעלמות מוחלטת מרגשותיהם ומצורכיהם".
לסיכום, קבע השופט שהילדים ישובו לעירם יום למחרת מתן ההחלטה, עד השעה 16:00. עובדת סוציאלית תדאג לשלב אותם בהליך טיפולי מתאים, "נוכח הטלטלה המיותרת שנכפתה עליהם".
עוד נקבע, בין היתר, כי האם תשלם לאב הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד אלדד אופק
- ב"כ המשיבה: עו"ד אתי הפלד
* עו"ד יזהר מאירוב עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין