בתאונה נפצעה קשה נהגת שנסעה בכיוון הנגדי. ההרשעה התבססה על קביעת בוחן שלפיה מיקום מראת צד שהתנתקה ונפלה על הכביש הוא מקום המפגש הראשון בין הרכבים. ערכאת הערעור העדיפה את החוק הפיזיקלי שלפיו חפצים שמתנתקים מרכב נוסע ממשיכים לנוע
השופט אינאס סלאמה קיבל לאחרונה ערעור שהגישה נהגת על הרשעתה בגרימת תאונה בכביש 67 לפני כשלוש שנים וחצי. בית המשפט לתעבורה קבע שמקום המפגש הראשון בין הרכבים המעורבים היה בנתיב הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הנאשמת כך שהיא זו שסטתה. הנאשמת טענה שהפגיעה התרחשה בנתיב שלה ולא היא גרמה לתאונה. במסגרת הערעור קיבל השופט את גרסת ההגנה שלפיה כשלים בעבודת הבוחן המשטרתי ומחדלי חקירה צריכים להוביל לזיכוי מחמת הספק.
הנהגת הורשעה בבית המשפט לתעבורה בחדרה ונגזרו עליה שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילת רישיון ופיצויים לנפגעת התאונה.
לפי כתב האישום, האישה נהגה בדצמבר 2019 ברכבה בכביש 67 בסמוך למחלף זכרון. נטען כי ללא כל סיבה סבירה היא סטתה מנתיב נסיעתה תוך חציית קו הפרדה רצוף ופגעה ברכב שבא ממול ולאחר מכן ברכב נוסף. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונהגת הרכב השני שנפגע נפצעה קשה ונזקקה לאשפוזים ממושכים. גם הנאשמת עצמה נפצעה בתאונה, והנהג והנוסע ברכב השלישי המעורב נחבלו קלות.
הנהגת כפרה בעובדות כתב האישום אך כאמור הורשעה תוך שבית המשפט קובע כי היא סטתה מנתיב נסיעתה ללא כל הסבר.
בערעור טענה הנהגת, שיוצגה על ידי עו"ד אלון ליבל, שבית המשפט טעה כשקבע שנקודת האימפקט (המפגש הראשון בין הרכבים) היה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתה.
בנוסף היא הפנתה למחדלי חקירה וכשל מקצועי בסיסי בעבודת הבוחן המשטרתי. היא הוסיפה שחוות דעתו גם התעלמה ממצב הראות בשטח, שעה שהשמש סינוורה את הנוסעים בנתיב לכיוון מערב (הנגדי לכיוון נסיעת הנאשמת).
בא כוחה של הנהגת הדגיש כי בצילום של הזירה נראה כתם של רגבי עפר שנמצא בנתיב הנסיעה של הנאשמת ומהווה אינדיקציה חד משמעית לכך שהמגע התרחש בנתיב שלה.
הוא גם הלין על קביעת בוחן התנועה שנקודת האימפקט נמצאת במיקום נפילת המראה של הרכב המעורב וציין שהקביעה מנוגדת לחוק פיזיקה.
המדינה, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז חיפה טענה בין היתר שאם המכונית המעורבת סטתה לנתיב נסיעת המערערת ניתן היה לצפות כי היא תסובב את ההגה לצד ימין על מנת "לברוח" לצד השני של הכביש, ולא תפגע ברכב נוסף בכיוון הנגדי.
שרשרת ספקות
השופט אינאס סלאמה מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור. הוא כתב כי קביעת הבוחן בעניין מיקום האימפקט מנוגדת לחוק פיזיקלי המצוין בספר הבוחנים שלפיו הריסות שמשתחררות מרכב ממשיכות לנוע מכיוון הרכב עד שיעצרו במרחק רב.
זאת ועוד, קבע השופט, בוחן התנועה לא ביצע חישובים הכרחיים ולא בדק את תקינות שלושת הרכבים. בהקשר זה הוא ציין כי כשלב ליבה של המחלוקת נעוץ בשאלה מי סטה והיכן התבצעה הסטייה, לכל הפחות הייתה מתבקשת בדיקת התאמת נזקים של הרכבים ומרחקי עצירה
עוד קבע השופט כי טענת ההגנה בעניין רגבי העפר היא תזה אפשרית ומהווה נדבך נוסף בשרשרת הספקות בעניין סטיית המערערת מכיוון נסיעתה.
בנוגע לטענת המדינה לפיה לא הגיוני שהנאשמת תסובב את ההגה דווקא לנתיב הנגדי לאחר שנפגעה, השופט הבהיר כי לא תמיד ניתן לצפות כיצד יפעל נהג המעורב בתאונה.
בסופו של דבר הורה השופט על זיכוי הנהגת מחמת הספק וביטול גזר הדין.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין