פלונית נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה מיום 22.5.2022 בתיק ת"ד 1934-07-20, במסגרתה הורשעה המערערת בעבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), סטייה מנתיב נסיעה בניגוד לתקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") יחד עם סעיף 38(3) לפקודה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות יחד עם סעיף 38(3) לפקודה והתנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות יחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

2.להשלמת התמונה ואף שהערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד, נציין, כי בגזר דינו, השית בית המשפט קמא על המערערת עונש של 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה, פסילה על תנאי ופיצויים לנפגעת התאונה.

רקע והשתלשלות ההליך בבית המשפט קמא

3.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, נטען, כי בתאריך 19.12.2019 בשעה 15:10 או בסמוך לכך, נהגה המערערת ברכב פרטי מסוג יונדאי טוסון מ"ר xxx (להלן: "רכב א'" או "הטוסון" או "רכב המערערת") בכביש 67 ממערב למזרח סמוך למחלף זכרון. המהירות המותרת במקום היא 80 קמ"ש כשהמדובר בכביש דו סטרי, נתיב בודד לכל כיוון עם קו הפרדה רצוף כפול בין המסלולים. שדה הראיה בכיוון נסיעת המערערת פתוח לפנים למרחק של 100 מטרים מדוד. אותה עת, בכיוון הנגדי ממול ולקראת המערערת, נסע רכב פרטי מסוג יונדאי מ"ר xxx (להלן: "רכב ב'" או "הגטס") נהוג בידי xxx, ולפניו נסע רכב פרטי מסוג מזדה (להלן: "רכב ג'" או "המזדה") נהוג בידי מוחמד אבו דאהש.

המערערת, כך נטען, נהגה בקלות ראש בכך שללא כל סיבה סבירה סטתה מנתיב נסיעתה לשמאל תוך שהיא חוצה את קו ההפרדה הרצוף הכפול שבין המסלולים, פגעה עם צד שמאל של רכבה בצדו השמאלי של רכב ג', המשיכה בסטייה לשמאל ופגעה עם חזית שמאל של רכבה בחזית שמאל של רכב ב'. בעקבות כך, נהדף רכב ב' לאחור, אל עבר השול ומעקה הברזל מצדו הימני, ורכבה של המערערת, רכב א', הסתחרר לימין עד שנעצר עם החזית לכיוון מערב על נתיב ימין (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונפגעה נהגת רכב ב' פגיעות קשות שגרמו לה לאשפוזים ממושכים תוך שהועברה כשהיא מונשמת ואושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם, ובהמשך בבית החולים שיבא לזמן ממושך. אף הנאשמת נחבלה בתאונה בחבלות של ממש. הנוסע ברכב ג' ונהג רכב ג' נחבלו קלות.

4.לאחר שהמערערת כפרה בעובדות כתב האישום שיחס לה את האחריות לתאונה, נשמעו ראיות הצדדים, ובתום שמיעת הראיות נתן בית המשפט קמא את הכרעת דינו, מושא ערעור זה, בה הרשיע את המערערת בכל העבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום.

בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא, כי לאחר שבחן את גרסאות הצדדים ואת הראיות, ותוך ניתוח הראיות שהונחו לפניו, הוא התרשם כי מסקנותיו של הבוחן המשטרתי הגיוניות, סדורות ומתבססות על מומחיותו וניסיונו המקצועי והן מתיישבות עם הממצאים האובייקטיבים שמצא בזירת התאונה ואף עם גרסאות עדי הראיה והנהג המעורב. בתוך כך, דחה בית המשפט קמא את טענות ההגנה באשר לאופן עבודתו של הבוחן המשטרתי תוך שקבע כי מדובר בעד ניטרלי ונטול פניות, אשר אף לא היסס לומר מקום שלא קבע ממצאים חד משמעים לגבי סוגיות מסוימות.

בית המשפט קמא קבע עוד, כי אכן בתשובותיו של בוחן התנועה מטעם המשטרה, איימן רמיחאת (להלן ולעיל: "בוחן התנועה" או "הבוחן המשטרתי"), לא ניתן הסבר המניח את הדעת כיצד בוצעה בדיקת תקינות הרכבים, ובאשר למהירות המירבית המותרת במקום. עם זאת, לא מצא בית המשפט קמא בכך משום פגם מהותי, "שעה שהצדדים כלל אינם חלוקים באשר לתקינות הרכבים עובר לתאונה, ולא מיוחסת לנאשמת נהיגה במהירות בלתי סבירה". לפיכך, המשיך בית המשפט קמא וקבע, כי "עניינים אלה, אליהם הפנה הסנגור, אין בהם כדי לקעקע את מסקנותיו של הבוחן".