תושבת גרמניה הפסידה לאחרונה בשני הליכים משפטיים, בהם נקבע שיש לאכוף זיכרון דברים מתחילת המילניום - שעניינם מכירת דירותיה שבנתניה לגרים בהן
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לפני כשבוע תביעה לאכיפת זיכרון דברים משנת 2003, בין שוכרי דירה בנתניה לבעליה. השופט מיכאל תמיר קבע שמדובר במסמך תקף ומחייב, וכי בכפוף להשלמת התמורה מצד השוכרים - הם זכאים להירשם כבעלים. פסק הדין מצטרף לקביעה שיפוטית מלפני כשבועיים, של אותו שופט וכנגד אותה נתבעת, בה נקבע בדומה לכאן שיש לאכוף רכישת דירה משנת 2000.
בסוף יוני קיבל השופט תמיר תביעת שוכרת דירה של הנתבעת ואימה - תושבות גרמניה - ברחוב ז'בוטינסקי שבנתניה, לאכיפת רכישתה בהסתמך על זיכרון דברים משנת 2000. באותו מקרה צוין שלאחר פטירת הבעלים המקורי, אבי המשפחה, סמוך לחתימת המסמך, ומות מיופה-כוחו ("המנוח") שהוסמך לביצוע המכירה ב-2003 - לא עשו הנתבעות דבר כדי להשלים את העסקה. למרות זאת נקבע כי זיכרון הדברים תקף ומחייב, כך שבכפוף להשלמת התמורה תירשם השוכרת כבעלת הדירה.
במקביל להגשת תביעת השוכרת מרחוב ז'בוטינסקי, הגישו שוכרי דירה אחרת של הנתבעת, ברחוב בן-יהודה שבעיר, לאכיפת רכישת הנכס על-סמך זיכרון דברים מ-2003. בדומה אליה, אף הם טענו שבמעמד החתימה שילמו כמקדמה את מרבית סכום הרכישה, 95,000 דולר מתוך 135,000, וכי במשך שנים לא הצליחו להשיג את הנתבעת אחרי מות מיופה-הכוח, לצורך השלמת העסקה. בנסיבות אלה עתרו התובעים להורות, אחת ולתמיד, על אכיפת העסקה ורישומם כבעלי הדירה.
הנתבעת, מצדה, כפרה בטענת התובעים שקנו את הדירה מהמנוח ושילמו לו מקדמה, תוך שהגדירה אותה כ"חסרת בסיס". לדבריה השניים, ביחד עם השוכרת מז'בוטינסקי, עשו יד אחת כדי לגזול ממנה את דירותיה, ואין לקבל זאת. עוד נטען שכלל לא הוצג ייפוי כוח המסמיך את המנוח למכור את דירתה, ולפיכך יש לקבוע שהוא חרג מהרשאתו.
היה מורשה למכור
השופט תמיר דחה את טענת הנתבעת לפיה מיופה-הכוח פעל בחריגה מהרשאה. הוא קיבל את עמדת התובעים לפיה ב-1997 חתמה הנתבעת, יחד עם אביה, על ייפוי כוח נוטריוני כללי שהסמיך את המנוח לפעול בשמם למכירת הדירות שבבעלותם, כך שהלכה למעשה הוא היה מורשה למכור את דירתה.
עוד ציין השופט כי אף שהנתבעת ניסתה להתכחש לתוקף ייפוי הכוח או להכחיש שחתמה עליו, היא לא הצליחה לשלול בעדותה את קיומו, לא הציגה הסבר מדוע הונפק, ולא התמודדה עם עדויות רבות לגבי פעילותו של המנוח כאחראי בלעדי על הנכסים.
בתוך כך נדחתה גם בקשת הנתבעת לפסול את זיכרון הדברים שנחתם עם התובעים, בכתב ידו של המנוח. השופט קבע שהמסמך עומד בדרישת הכתב ומגלה גמירות דעת ומסוימות. עוד הוא דחה את טענתה כי אי-דיווח לרשויות המס ואי-רישום הערת אזהרה פוסלים את העסקה. כמו כן נדחתה טענת הנתבעת לביטול ההסכם בשל אי-תשלום יתרת התמורה, משום שלא הוכח שנמסרה הודעת ביטול כדין ובתום לב.
בהתאם לכך נקבע, בדומה לשוכרת מז'בוטינסקי, כי התובעים זכאים לאכוף את העסקה ולהירשם כבעלי הדירה, בתנאי שישלמו את היתרה כשהיא משוערכת לערכה הריאלי נכון להיום. זאת לאחר ניכוי סכומים שכבר שולמו על-ידם כ"שכר דירה" בשנים האחרונות לפי הסדר זמני, וקיום כל הדרישות של הרשויות המוסמכות, לרבות תשלום מס רכישה.
הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 103,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דוד מזור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אברהם אשכנזי
עו"ד עידו היימר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.