שי זלצר, המתגורר בהר איתן מזה 40 שנה, ביקש מהרשויות לאשר לו לבנות שם מבנה קבוע. הוועדה המחוזית סירבה, בית המשפט המחוזי אישר, ואז הגיע העליון. נקבע כי אישור אוטומטי עלול ליצור תקדים בעייתי בשל החשיבות הסביבתית של המקום. עכשיו התיק הוחזר לוועדה לצורך מציאת פתרון.
למעלה מארבעים שנה שרועה הצאן, שי זלצר, מתגורר בחווה בהר איתן, סמוך לירושלים. לזלצר עדר עיזים הרועה ביער, והוא מקיים שם סדנאות שונות ומוכר גבינות מעשה ידיו לקהל המבקרים. המועצה האזורית מטה-יהודה מינתה אותו כמדריך נוער וקק"ל אף סללה לו דרך לחווה וסיפקה לו מים.
לשאלות על אישורי בניה
פנה ל-עורך דין תכנון ובניה
במשך השנים ביקרו את זלצר נציגי ציבור רבים ותמכו בפעילותו. כולם ידעו שלמבנה שמשמש אותו אין אישור רשמי, אך איש לא בא אליו בטענות.
ב-1998 הוא הגיש לוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים תכנית מתאר שנועדה להכשיר את המבנה וביקש שתאשר אותה. הוא הציע שייעוד השטח ישונה מיער לאזור חקלאי מיוחד ותינתן לו רשות לבנות שם יחידת דיור.
רק אחרי שבע שנים ניתנה לזלצר ההחלטה הסופית שדחתה את בקשתו. הוועדה המחוזית קבעה כי המדיניות התכנונית לא מאפשרת התיישבות בודדים בשטח, בין היתר בגלל המחסור בתשתיות, הפגיעה בשטחים הפתוחים ובנוף והחשש מיצירת תקדים לא רצוי ועידוד עבריינות בנייה.
בספטמבר 2010 פנה זלצר לביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים, שקיבל את עתירתו. נקבע שהוועדה המחוזית התמהמהה מלדון בתכנית בזמן ועל כן החלטתה פגומה. בנוסף נפסק כי זלצר הסתמך על התמיכה שקיבל מגופים ציבוריים רבים לאורך השנים, בהם המינהל, קק"ל והמועצה האזורית, וגם אם זו לא הבטחה שלטונית מחייבת, לא ניתן שלא להתחשב בכך. עוד נקבע כי פעילותו של זלצר דווקא נתפסה בעיניהם כמגן מפני שריפות ופלישה של גורמים בלתי רצויים.
המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדה המחוזית והמינהל ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון. לטענתן, גם אם לקח לוועדה המחוזית זמן לדון בתוכניתו של זלצר לא נגרם לו נזק. וגם אם נגרם, הדבר לא מצדיק את אישור התכנית, וניתן להסתפק בפיצוי.
זלצר טען שרעיית העזים בשטח חשובה למניעת שריפות וחיונית לשמירה על היער, ולשם כך הוא חייב להיות במקום ולהשגיח על העיזים. הוא הוסיף שכבר היו מקרים חריגים שבהם התאפשרה התיישבות בודדים.
עוד לטענתו, השתהות הוועדה המחוזית היא פגם מהותי, ואין לצפות ממנו לתזכר אותה ולנדנד לה כדי לקבל אישורים לתכנית, מחובתה לדון בה ביעילות ובמהירות.
לא פרחח
השופט יצחק עמית סבר שהמקרה של זלצר הוא חריג ומיוחד. לא מדובר בפרחח שהשתלט באופן בלתי חוקי על המקום, אלא אדם שיושב בקרקע למעלה מארבעים שנה, כשב-25 מהן הוא מסתמך על הצהרות של גורמים ציבוריים שונים התומכים בהתיישבותו במקום. לאורך כל אותן השנים, זלצר טיפח את היער ודאג לשימורו.
ואולם, למרות כל זאת, השופט לא הצליח למצוא דרך לאשר את התוכנית באופן אוטומטי. הוא אמנם הסכים שהתנהלות הרשות הייתה מלאת פגמים אבל עדיין, התכנית שזלצר הציע סותרת נורמות תכנוניות משמעותיות, במיוחד משום שלקרקע חשיבות סביבתית גדולה, ואישורה עלול ליצור תקדים לא רצוי.
בסופו של דבר, הפתרון אליו הגיע השופט הוא דיון מחודש בוועדה המחוזית. השופט קבע שהתיק יוחזר אליה על מנת שתמצא פתרון שיתאים לשני הצדדים.
הנשיאה מרים נאור והשופט ניל הנדל הצטרפו לפסק הדין. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד תדמור עציון
- ב"כ המשיבים: עו"ד אברהם פורז, עו"ד איל ד' מאמו, עו"ד איל ת' שרון
* עו"ד יוסף וינראוך עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין