עע"מ 6944/11 המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח' נ' שי זלצר ואח'

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג), אשר קיבל את עתירת המשיב והורה למערערת 2  (להלן: הוועדה המחוזית) להמשיך בהליכי אישור התכנית שהגיש, תוך ביטול הכפפתה לתכנית המתאר הארצית החלה על המקרקעין.

רקע עובדתי ותכנוני והשתלשלות ההליכים

1. מזה למעלה מארבעים שנה, מאז שנת 1974, מתגורר המשיב בחווהבהר איתן בסמוך לירושלים. למשיב עדר עיזים הרועה ביער, ומחלב העיזים מייצר המשיב גבינה תוך שימוש במערה טבעית הנמצאת במקום. המשיב מקיים סדנאות שונות במקום ומוכר את הגבינה לקהל המבקרים. נציין כי הקרקע נמצאת בבעלות המערער 3 – מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), עמו התקשר המשיב בהסכמי הרשאה ורעייה מתחדשים. לפי האמור בסיכומי המערערים, הסכמים אלה פג תוקפם בשנים 2003 ו-2006, ובשנת 2007 הגיש המינהל לבית המשפט המוסמך תביעת פינוי נגד המשיב, אשר לעת עתה תלויה ועומדת, בין היתר בהמתנה לתוצאות הליך זה.

           כפי שתיאר בית משפט קמא (פסקה 1 לפסק דינו), לאורך השנים קיבל המשיב ליווי ותמיכה מצד שורה של גופים ציבוריים, בהם המינהל, הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל), משרד החקלאות והמועצה האיזורית מטה יהודה. אלה ראו בפעילותו של המשיב אמצעי מגן מפני פלישת גורמים בלתי רצויים, וברעיית הצאן אמצעי לביעור עשבים והפחתת הסיכון משריפות. המועצה האיזורית אף מינתה את המשיב למדריך נוער שיאסוף אל חוותו נערים יקנה להם ערכים באמצעות עבודה בחווה. בהמשך סללה קק"ל דרך לחווה וסיפקה לו מים, ועדרו שימש מושא למחקר מטעמה. נציגים רמי דרג ביקרו אצל המשיב לאורך השנים והביעו תמיכה בפעילותו, ובשנת 1990 אף כתב שר החקלאות דאז, רפאל איתן, מכתב למינהל בו ביקש כי ייעשה הכל על מנת לאפשר למשיב ומשפחתו לחתום על חוזה התיישבות בודדים, תוך שהוא מבהיר כי הדבר נעשה באישורו.

2. אין חולק כי לאורך השנים איש לא בא בטענות אל המשיב, אף שהמבנה המשמש אותו ואת פעילותו אינם מותרים מכוח תכנית. בשנת 1998 הגיש המשיב לוועדה המחוזית בקשה לאישור תכנית מתאר מקומית 584/ג שנועדה בעיקרה להכשיר את המצב הקיים. על פי התכנית, הוצע, בין היתר, שייעוד השטח ישונה לאזור חקלאי מיוחד/חווה חקלאית, וניתן יהיה לבנות יחידת דיור אחת בגודל של 240 מ"ר. נציין כי במהלך הדיונים מול גורמי התכנון הסכים המשיב להסתפק במבנה הקיים היום אשר גודלו כ-70 מ"ר. עוד נציין כי המבנים הקיימים כיום לא הוקמו על ידי המשיב אלא הוקמו ככל הנראה כבר בשנת 1948.

           על תכניתו המוצעת של המשיב נסבו החלטותיהן של רשויות התכנון, שבעקבותיהן הגיש את עתירתו לבית משפט קמא. למען הבהירות, בטרם אפנה לתיאור החלטות אלה, אזכיר בקצרה את הרקע התכנוני הרלוונטי, מן "הכבד" (תכניות מתאר ארציות) אל "הקל" (תכניות מתאר מקומיות), כאשר בתווך תכניות המתאר המחוזיות. אציין כי הרקע התכנוני והשתלשלות ההליכים תוארו בהחלטת ועדת המשנה לעררים ובפסק דינו של בית משפט קמא, ובהעדר מחלוקת על הדברים, עיקריהם מובאים על פי האמור שם.

3. לפי תכנית מתאר ארצית 22 (אושרה בדצמבר 1995) (להלן: תמ"א 22) מדובר בתחום יער נטע אדם קיים, ולפי תכנית מתאר ארצית 35 (אושרה בדצמבר 2005) (להלן: תמ"א 35) מדוברבמרקם שמור משולב והשטחים הרלוונטיים מסומנים כבעלי רגישות סביבתית גבוהה.