לאחר שפעולותיו גרמו ללקוח לאבד מאות אלפי שקלים, חתם המנהל על התחייבות "להחזיר את המצב לקדמותו" תוך חצי שנה. לימים סירב המנהל לשלם, בטענה שהחוזה נכפה עליו באיומים ומאוחר יותר זויף. בית המשפט דחה את כל טענותיו.
לפי הסכם בעל פה שערכו הצדדים, קיבל מנהל תיק ההשקעות 10% מסך הרווחים של הלקוח מתיק השקעותיו, שבשיאו הגיע לסכום של כ-800 אלף שקל.
כאשר ירד ערכו של התיק ל-670 אלף שקל, ביקש הלקוח מהמנהל למכור חמישים אחוז מתיק המניות. אלא שהמנהל לא פעל כדבריו, ושווי התיק ירד ביותר מחצי מערכו.
לשאלות על תוקפם של חוזים:
פנו ל-עו"ד דיני חוזים
כאשר פנה הלקוח הזועם למנהל בעניין, הרגיע אותו המנהל וביקש ממנו ארכה של חצי שנה תוך שהבטיח להחזיר את המצב לקדמותו, ואף לשפר אותו.
לשם הבטחת ההתחייבות, חתמו השניים על חוזה בשנת 2007, לפיו התחייב המנהל, שאינו בעל רישיון לניהול תיקי השקעות, כי בתום התקופה המוסכמת תיק ההשקעות יעמוד על לפחות 600 אלף שקל. במסגרת ההסכם, המנהל הבטיח שישלים באופן אישי את ההפרש במידה שהבטחתו לא תתממש.
כעבור חצי שנה עמד שווי תיק ההשקעות על 280 אלף שקל בלבד. הלקוח דרש מהמנהל להשלים את הסכום החסר, אך המנהל סירב. בעקבות זאת, הלקוח הגיש בשנת 2010 תביעה בבית משפט השלום בירושלים, בבקשה לחייב את המנהל לקיים את ההסכם ולשלם לו כ-320 אלף שקל.
תחילה, הכחיש הנתבע כל התקשרות עם התובע לצורך ניהול תיק השקעות, וסיפר כי בסך הכל ייעץ לו מספר פעמים על השקעות בבורסה, וכי עצותיו הובילו להפקת רווחים גבוהים.
לטענתו, התובע קיבל עצות פיננסיות מגורמים אחרים והן שגרמו לו להפסדים. לדבריו, בעקבות הפסדיו, התובע הפעיל עליו לחץ וניצל את מצוקתו הנפשית, שלח לו מסרים מפחידים ואיים שיפנה למשטרה ולרשות לניירות ערך, הכל כדי "להוציא ממנו" הצהרה על תשלום סכומי כסף גבוהים ולא הגיוניים.
לחלופין, סיפר שסכום הפיצוי בחוזה הוגבל ל-6,000 שקל בלבד, ושהתובע הוסיף ספרות לסכום.
במהלך הדיון חזר בו הנתבע ואישר את התקשרותו העסקית עם התובע, אך הציג טענה חדשה: הוא טען שלא הבין על מה חתם, בעקבות מחלת נפש ממנה הוא סובל כעשור, ומוכרת על ידי ביטוח לאומי.
חתם מרצון
השופטת קרן אזולאי התרשמה שעדות הנתבע הושפעה מחששו לעמוד בפני חקירה של הרשות לניירות הערך בשל העובדה שאין לו רישיון, וככל הנראה מאחר שכבר נעצר בעבד בחשד לביצוע עבירות הקשורות לסחר בניירות ערך.
מכיוון שהנתבע לא הציג כל ראיה לטיעוניו ולא הביא עדים רלוונטיים, השופטת אזולאי קבעה כי הנתבע לא הוכיח שהחתימה על החוזה נכפתה עליו. עוד ציינה השופטת כי גם בהנחה שהנתבע חולה במחלת נפש, סביר להניח שאילו היה התובע מודע לכך, כלל לא היה בוחר להמשיך את ההתקשרות ולסכן את השקעותיו.
כמו כן, השופטת דחתה את טענת זיוף המסמך, שכן בחקירתו הנגדית אישר הנתבע מפורשות כי הסכום שנכתב היה 600 אלף שקל, מה גם שאין היגיון בחתימה על התחייבות לשלם פיצוי כל כך נמוך ביחס לסכומים המדוברים.
לפיכך, בסופו של דבר הורתה השופטת לקיים את ההסכם, וקבעה שהנתבע ישלם לתובע כ-320 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך כ-8,200 שקל, ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד י' שוסטר
- ב"כ הנתבע: עו"ד א' בליאר
* עו"ד עומר נירהוד ממשרד שנברגר, נירהוד ושות' עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין