להחלטה בעניין ש' י' נ' ד' י'
האם הסכמת בני זוג כי כל סכסוך שיתגלע ביניהם יתברר בפני בי"ד רבני, שוללת את סמכות בימ"ש למשפחה לדון בתביעות רכוש, מזונות ומשמורת? ביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם השיב, כי ההסכמה מקנה לביה"ד הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני המעמד האישי בלבד ואינה חלה על סוגיות הקשורות לרכוש או לקטינים.
אישה שהגישה נגד בעלה תביעת גירושין, הסכימה לחזור לשלום בית, מבלי שידעה כי בינתיים, הבעל הגיש תביעת גירושין נגדה, שכן לא המציא לה את המסמכים. האישה חתמה יחד עם הבעל על הסכמה על פיה, תביעתה תיסגר, והיה ובעתיד יצוצו מחלוקות בין הצדדים, הן תתבררנה אך ורק בפני ביה"ד הרבני. לבקשת ב"כ הבעל, שהוגשה מבלי ליידע את הצדדים, נתן ביה"ד תוקף של פסק דין להסכמה.
לימים, שוב עלו יחסי הצדדים על שרטון, והאישה הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה תביעות מזונות, משמורת וחלוקת רכוש, וביקשה כי יקבע כי לו הסמכות לדון בהן.
לעניין הסמכות טענה האישה, כי משהבעל הסתיר את קיומה של תביעת הגירושין שהגיש טרם חתימתה על ההסכמה, ונוכח העובדה כי בא כוחו ביקש לאשרה כפס"ד ללא ידיעתה- דינה להתבטל מחמת טעות, הטעיה ועושק. בכל מקרה, טענה, כי ההסכמה לא מחייבת את הקטינים.
הבעל טען, כי האישה חתמה על ההסכמה בגמירות דעת וביודעין, וכי מעולם לא ביקשה מביה"ד הרבני לבטל את פסק הדין שאישר אותה, ומשכך הסמכות נתונה לביה"ד. עוד הוסיף, כי לביה"ד סמכות נמשכת מכח תביעת הגירושין הכרוכה שהגישה האישה.
השופטת אורית בן דור ליבל קבעה, כי עצם העובדה שהאישה הגישה תביעת גירושין כרוכה בעבר אינה מעניקה לבית הדין סמכות נמשכת, כאשר זה בסך הכל אישר באופן פורמאלי את הסכמת הצדדים ולא קיים כל דיון לגופו של עניין במסגרת התביעה.
עם זאת, נפסק כי סמכות ביה"ד מוקנית לו מכח ההסכמה, שכן האישה הסכימה באופן ברור וגלוי לכבול עצמה בעתיד לסמכותו, ומאחר שההסכמה אושרה וקיבלה תוקף של פסק דין, אי אפשר לבטלה בנקל, והיה עליה לפעול לביטול פסק הדין בפני בית הדין הרבני. אולם, קבעה השופטת, כי סמכות בית הדין חלה רק ביחס לענייני המעמד האישי, ואילו התביעה הרכושית ותביעות המשמורת והמזונות, הקשורות לקטינים, אינן בסמכותו.
ראשית נקבע, כי הסכמת הצדדים אינה יכולה להקנות לביה"ד הרבני סמכות שיפוט לדון בתביעת רכוש, ושנית- היא אינה יכולה למנוע מהקטינים להגיש תביעת עצמאית למזונות, ובהיותם צד להליך המשמורת, גם לא ניתן לכפות עליהם את ניהול התביעה בביה"ד.
הסכם בין הורים עלול לחייב את הקטינים, כך נקבע, אם הערכאה בפניה אושר בדקה באופן עצמאי ונפרד את טובת הקטינים, ובמקרה זה, בו ההסכמה אושרה מבלי שביה"ד ערך כל דיון מהותי באשר לקטינים- הרי שאין ההסכמה של ההורים יכולה לשלול את סמכות ביהמ"ש.
לפיכך נפסק, כי לביהמ"ש הסמכות לדון בתביעות הרכוש, מזונות הקטינים והמשמורת שהוגשו אליו, ויתר העניינים, הקשורים למעמד האישי- יידונו בפני בית הדין הרבני.
להחלטה בעניין ש' י' נ' ד' י'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.