מאז שהתגרשו לפני כשנתיים ההורים לא מפסיקים לריב על משמורת הילדים. בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים בשילוב עם נימוקים מההלכה היהודית, החליט בית הדין הרבני באשקלון "לחלק" את הילדים בין ההורים.
השניים התחתנו ב-1997 והתגרשו בתחילת 2013. במהלך נישואיהם הם הביאו לעולם שלושה ילדים: הבכור כיום בן 16.5, ושתי בנות בגילאים 9 ו-5.5.
לשאלות על משמורת:
פורום דיני משפחה של אתר פסקדין
מאז שהתגרשו הם לא מפסיקים להתקוטט על משמורת הילדים. האשה תבעה משמורת מלאה על שלושת הילדים, בטענה שהבעל מסית אותם נגדה. מאידך, הבעל אף הוא דרש בתחילה מבית הדין שיתנו לו את המשמורת על הילדים, בטענה שהאישה סובלת "מאי שפיות וחוסר מסוגלות הורית".
כל אחד מהם העלה טענות קשות נגד השני. באוגוסט 2013 החליט זמנית בית הדין הרבני לאמץ את המלצת מכון "מרחבים" – שבדק את "מסוגלוּת ההורים" לעניין המשמורת – שלפיה הבן יהיה במשמורת האב ואילו שתי הבנות תהיינה במשמורת האם. בנוסף נקבעו הסדרי ראייה לשני ההורים.
השניים המשיכו להתנצח. חופשת פסח, חופשת קיץ – כל אלה הפכו מוקד לוויכוחים והתדיינויות בבית הדין. במקביל להליכים, גורמים מקצועיים שונים המשיכו לעקוב אחר מצב הילדים.
במהלך הדיונים, ביקש האב מספר פעמים מבית הדין להורות לאישה לעבור דירה יחד עם שתי הבנות לאזור קרוב יותר לעיר בה הוא מתגורר, על מנת להקל עליו לקיים את הסדרי הראייה עם הבנות.
השיקול המכריע – הילדים
אב הית הדין הרב אהרן כץ, והדיינים הרב ישי בוכריס והרב אליהו אריאל אדרי שטחו בפסק דינם את השתלשלות ההליכים בתיק אותו תיארו כ"כאוב, ארוך ומייגע".
הדיינים החלו את הכרעתם בהסבר כללי: השיקול המכריע בענייני משמורת הוא טובת הילד מכל הבחינות – גשמית, רוחנית וחינוכית. "טובת הקטינים ולא טובת ההורים", הדגישו הדיינים.
ביחס לבנות, בהתאם לתסקיר שירותי הרווחה, התרשמו הדיינים כי "האם היא אמא טובה", ולעומת זאת אצל האב סביר להניח שלבנות יהיה פחות טוב.
לעומת זאת בנוגע לבן, מהתסקירים עלה כי הבן והאם היו בנתק ממושך, בעוד שהוא "קשור יותר עם אביו, וטוב לו עמו", מה גם שבאזור בו מתגורר האב, לבן יש חברים והוא מתפתח יפה בבית הספר.
הדיינים הוסיפו כי בהיותו מעל גיל 13, על פי ההלכה היהודית – אם כי בניגוד לחוק – הבן כבר נחשב בוגר, ויכול לגור היכן שירצה.
לפיכך, בסיכומו של דבר הדיינים החליטו להותיר את המצב כפי שהוא – הבנות תישארנה במשמורת האם, ואילו הבן יישאר במשמורת האב.
על אף שמומחים המליצו שתהיה קירבה גיאוגרפית בין מקום מגורי האם למקום מגורי האב, הדיינים הבהירו שהם אינם יכולים לחייב את האם או האב לגור במקום מסוים, וזכותו של אדם לגור במקום שיחפוץ.
עוד הובהר כי מאחר שהקשר בין האם לבנה הולך ומתחדש, ייקבעו בהמשך הדרך הסדרי ראייה שבהם האם ושתי הבנות והבן יתראו אחת לשבוע, ובאותה הזדמנות יוכל גם האב לפגוש את בנותיו.
פסק הדין נחתם במילים כדורבנות. הדיינים המליצו לשני הצדדים "להכיר בעובדה שכל צד עושה את המיטב עבור הילדים המשותפים ורוצה רק בטובתם. מכיוון שללא ספק טובת הילדים לעיניהם, הרי שעליהם להוציא את הילדים לגמרי מהסכסוכים שביניהם, דבר שגורם צער ונזק נפשי לילדיהם המשותפים. מה טוב אם יחדלו מלחשוד זה בזה ולנקום זה בזה כפי שנהגו עד כה, ואז ללא ספק ייחסך מכל הצדדים הנוגעים בדבר עגמת נפש, כסף ונזקים נפשיים".
- ב"כ התובע: עו"ד ניסים שלם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ד"ר יאיר שיבר
* עו"ד אריאל אדלר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין