הורים ושני ילדיהם רכשו במשותף מבנה בגבעתיים. ב-2015 הבן פשט רגל והמנהל המיוחד תבע את מכירת המבנה כולו לכל המרבה במחיר. התביעה נדחתה לאחר שנקבע כי ניתן לבצע חלוקה פיזית של השטח.
ב-1987 רכשו בני זוג יחידת דיור בגבעתיים המהווה חלק ממבנה הרשום כחלקה אחת. 5 שנים מאוחר יותר רכשו בנם ובתם יחד את היחידה השנייה במבנה. כשהבן פשט רגל לפני 3 שנים ביקש המנהל המיוחד למכור את המבנה כולו. בית משפט השלום בתל אביב דחה את עמדתו וקבע שהחלק של ההורים יירשם על שמם ורק היחידה השנייה תימכר.
בתביעה שהגיש המנהל המיוחד הוא טען שהדרך הטובה ביותר לפרק את השיתוף בחלקה היא להורות על מכירת המבנה כולו לכל המרבה במחיר, תוך הריסת יחידות הדיור. המנהל הבהיר כי מדובר ביחידות שאינן ראויות למגורים וממילא מיועדות להריסה ובנייה מחדש במסגרת תמ״א 38.
המנהל הדגיש כי במסגרת הליכי פשיטת הרגל נעשה כבר ניסיון למכור רק את חלקו של הבן אך התמורה שהוצעה הייתה נמוכה במיוחד ומכירה בדרך זו תגרום הפסד ניכר לקופת פשיטת הרגל.
הנתבעים, ההורים והאחות, טענו כי ניתן לפרק את השיתוף בדרך של חלוקה בעין – חלוקת המבנה פיזית בין השותפים. בהתאם, המבנה יירשם כבית משותף ולאחר מכן היחידה הראשונה תירשם על שם ההורים והשנייה תחולק והחלקים יירשמו בנפרד על שם הבן והבת.
הם הדגישו כי המנהל המיוחד לא הוכיח שפירוק השיתוף בדרך כזו תגרום לקופת פשיטת הרגל הפסד ניכר ולא ניתן לכפות עליהם למכור את חלקם. לטענתם, מכירת היחידות תגרור חיובי מס גבוהים שיגרמו להם הפסדים משמעותיים.
הבן עצמו נמלט מהארץ ולא הגיש תגובה.
משאב מוגבל וייחודי
השופטת כרמלה האפט הבהירה כי כשקרקע ניתנת לחלוקה בעין (חלוקה פיזית) שיקול דעתו של בית המשפט מוגבל. "משאב הקרקע הוא מוגבל וייחודי, והחוק מתייחס בכבוד לרצונו של אדם להמשיך ולהחזיק ולו בחלק מן הקרקע שהיה שותף בה בחלקים״, כתבה.
לדבריה, בהתאם לפסיקה כשקרקע ניתנת לחלוקה פיזית, מבלי שיש בכך כדי לגרום הפסד ניכר לשותפים, בית המשפט יורה על פירוק בדרך זו ויעדיף אותה על פני מכירת הקרקע כולה לכל המרבה במחיר.
השופטת ציינה כי על פי חוות דעת המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב המבנה יכול להירשם כבית משותף מכיוון ששתי יחידות הדיור ניתנות לזיהוי בנפרד זו מזו.
זאת ועוד, שיקולי צדק תומכים בחלוקה פיזית של המבנה שכן אין סיבה שההורים יינזקו בגלל התנהלות בנם רק בגלל הקשר המשפחתי ביניהם.
בנסיבות אלה פסקה השופטת שהמבנה יירשם כבית משותף והורתה כי ההורים יירשמו כמחזיקים של יחידת הדיור שלהם ואילו הבן והבת יירשמו כמחזיקי היחידה השנייה.
עם זאת לדבריה, לא ניתן להורות על חלוקה פיזית של היחידה השנייה שכן לא הוכח שהדבר אפשרי. לפיכך קבעה השופטת שהיחידה השנייה תימכר בשלמותה לכל המרבה במחיר.
השופטת פסקה כי שכר טרחת כונסי הנכסים שמונו לביצוע פסק הדין ייקבע בתום התהליך.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד שאולי כהן עוסק בפשיטת רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין