בסוף 2010 חתמו ההורים, זוג מושבניקים, על הסכם עם בנם ואשתו שבו התחייבו להעביר את המשק שלהם לאחד הנכדים. מנגד הבן ואשתו התחייבו להעביר בית על שם ההורים. גם הליך בוררות לא הצליח לסתום את התהום העמוקה שנפערה בין ההורים לילדיהם.
ההסכם שנחתם בין ההורים לבין בנם ואשתו קבע כי המשק החקלאי שלהם יועבר לאחד הנכדים – שיהיה "בן ממשיך", לפי החלטת הבן ואשתו. עוד סוכם כי בית הבנוי בהרחבה של המושב ורשום על שם הילדים, יירשם על שמם של ההורים.
לייעוץ בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
כמה חודשים אחר כך הודיעו ההורים לילדיהם על ביטול ההסכם, בטענה שנחתם בתנאי כפיה ועושק. המקרה הגיע גם לבית משפט לענייני משפחה בקריית גת, שקבע כי העניין יועבר לבוררות, כפי שסיכמו הצדדים בהסכם.
ב-2012 – כשנתיים לאחר שההסכם נחתם – הבורר הכריע לטובת הילדים וקבע שיש לאכוף את ההסכם. בתוך כך הבורר חייב את הצדדים לחתום על המסמכים הדרושים לביצועו.
הזמן חלף וההסכם לא קוים. בשנת 2014 הגישו ההורים בבימ"ש לענייני משפחה בקריית גת בקשה לאכוף את ההסכם. הבקשה הוגשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, המאפשרת גם להטיל קנסות בגין אי קיום פסק דין.
ההורים המבקשים טענו כי הבן ואשתו – "המשיבים" – לא חתמו על המסמכים הדרושים, כלומר לא העבירו את הבית על שמם, ובכך הפרו את פסק הבורר.
לטענתם, המשיבים נוהגים בחוסר תום לב כיוון שקיבלו את מה שמגיע להם על פי הפסק, שהרי הם מחזיקים במשק, ועל חלק ממנו הם אפילו גובים שכירות, אך מצד שני לא מקיימים את חלקם בהסכם. כך, לא נקבע מי מהנכדים יהיה "הבן הממשיך" וגם הזכויות בבית לא הועברו כאמור.
המשיבים טענו שלא הם הפרו את ההסכם אלא המבקשים, שניסו לבטלו ולא הצליחו.
לשיטתם, פסק הבוררות לא הכריע באופן ברור וחד-משמעי כיצד ייאכף ההסכם וצריך פשוט להבהירו.
לא ברור
השופטת פאני גילת כהן הסבירה כי הליכים לפי ביזיון בית משפט אינם מתאימים למקרה זה.
לכאורה, הליכי ביזיון בית משפט הם הדרך ההולמת על מנת לסייע באכיפת פסק בוררות שאושר בבית משפט. עם זאת, הסבירה השופטת, אין לאכוף צו שניתן על ידי בית המשפט בהליכי ביזיון אלא אם כן הוא מצווה במילים חד-משמעיות את מה שחייב להיעשות – דבר שאינו ברור במקרה זה.
במקרה הזה, בו כל צד טוען כי השני הוא שמפר את ההסכם ואת פסק הבוררות, שבנוסף, לא נקבע בו לוח זמנים ברור – מתי המשיבים צריכים להודיע מיהו הבן הממשיך, למשל – לא ניתן להצביע על הפרת צו או חיוב (בלי להיכנס להליך מעמיק של בירור העובדות), המאפשר לבית משפט לאכוף אותו מכוח הליכי ביזיון בית משפט.
השופטת הסבירה כי גם בהסכם נקבע שכל חילוקי דעות בנוגע לפרשנותו יובאו להכרעתו של בורר, ועל כך גם הצדדים מסכימים.
לכן, המשיכה השופטת, יש תחילה למצות את הליך הבוררות – שהוא מטבעו הליך מתון יותר מהליך של ביזיון בית משפט.
לפיכך, בסיכומו של דבר הבקשה נדחתה. עוד נקבע כי המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עוד בסך 5,000 שקל.
השופטת חתמה בהבעת צער על העובדה "שהתהום שנפערה בין הצדדים רק הולכת ומעמיקה."
- ב"כ המבקשים: עו"ד נתי חלפין
- ב"כ המשיבים: עו"ד גד טיכו
* עו"ד רויטל טלי מגל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין