בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה טענה האישה שהגרוש הבטיח לה מחצית מהזכויות בביתו. הגרוש טען שמעולם לא הבטיח דבר כזה משום שהבית רשום על שם אמו בלבד. השופט טל פפרני קבע שהזכויות לא ניתנות לחלוקה, אך הגרוש יפצה אותה ב-300 אלף שקל שהשקיעה בשיפוץ.
בני הזוג התגרשו בשנת 2012, ובמאי הגישה האישה תביעה לאיזון המשאבים שנצברו בין בני הזוג המועד נישואיהם ב-1997 (איזון משאבים מתבצע בהתאם לחוק יחסי ממון, ומחלק את כל הזכויות שצברו בני הזוג במהלך שנות נישואיהם עד לפרידה, בהם קרן פנסיה, קופות גמל ועוד). היא גם תבעה מחצית מהזכויות בדירה בה הם מתגוררים בהתאם להסכם ביניהם, וביקשה להורות על פירוק שיתוף.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין גירושין
לגרסת הגרושה, לפני הנישואים הגיע בעלה יחד עם אמו ואחיותיו לבקש את ידה, ובאותו מעמד הצהיר במפורש כי הדירה שהחל לבנות, לרבות הקרקע שעליה היא ממוקמת, שייכת לו, ומחצית ממנה תעבור לבעלותה עם הנישואים. בהסכם זה, שלטענתה נערך בעל פה, נקבע שבתמורה היא תספק את תכולת הדירה.
וכך, בשנת 1997 בני הזוג התחתנו בטקס מוסלמי שנקרא "עקד", בו חותמים על חוזה הנישואים. לאחר הטקס, היא והוריה השקיעו כספים רבים להשלמת הבנייה, שהייתה עד אז שלד. וב-1999, כשהבית היה ראוי למגורים, נערכה מסיבת חתונה והשניים עבור לגור יחד. הם הביאו לעולם שלושה ילדים, וב-2011 נפרדו.
הגרוש ואמו הסבירו שבמגזר מקובל שהאישה עוברת לגור עם הבעל רק אחרי הנישואים, משכך את כל הנוגע לשיתוף הכלכלי יש לחשב החל מ-1999, מועד המסיבה והמעבר. לדבריהם, בין העקד למסיבה, הגרושה התגוררה עם הוריה, בעוד שהוא ומשפחתו השלימו בעצמם את הבנייה.
בנוגע לבית נטען כי הוא מעולם לא היה שייך לגרוש, והוא רשום רק על שם האם, שלדבריה נתנה לבנה וכלתה רק רשות מגורים.
רישיון הדיר
השופט טל פפרני הכריע כי מועד הנישואים הוא היום בו בני הזוג עברו לגור יחד ב-1999, משום שעד אותו מועד לא התקיימו ביניהם יחסים של שיתוף כלכלי.
בנוגע לבית, השופט סבר כי התובעת לא הוכיחה שבין הצדדים נכרת הסכם בעל פה. אם הנתבע התחייב לתת לתובעת זכויות בקרקע, התובעת או הוריה היו אמורים לדאוג לכך שההתחייבות תירשם, או לכל הפחות היו טורחים לבדוק על שם מי רשומות הזכויות.
מאחר שהזכויות בבית שייכות לאם הנתבע בלבד, הסביר השופט, היא רשאית לחזור בה מזכות המגורים שהעניקה לבני הזוג בזמנו.
יחד עם זאת, קבע השופט, התובעת הוכיחה שהשקיעה בדירה כספים והשביחה אותה, לכן היא זכאית לפיצוי הולם.
משכך, ובהתחשב בעובדה שלתובעת כמעט אין רכוש נוסף, חייב השופט את הנתבעים לשלם לה של 300 אלף שקל עבור הכספים שהשקיעה בדירה ועבור ביטול הרישיון לגור בה.
הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עמוס מרדכי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עפיף אבו טועמה
* עורכת דין ורד לוי עוסקת בדיני משפחה וגירושין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין