מדובר בפסיקה משמעותית בעיקר משום שאחד משני הילדים של בני הזוג לשעבר מתחת לגיל 6 כך שכעיקרון חלה כאן חזקת הגיל הרך והאב עדיין אמור לדאוג למלוא צרכיו.
בית המשפט למשפחה בירושלים התיר לאחרונה לפרסום פסק דין משמעותי בו נקבע כי אב לשניים – אחד מהם מתחת לגיל 6 – יחלוק משמורת משותפת עם האם וישלם לשניהם מזונות כוללים של 2,500 שקל בלבד. מדובר בסכום נמוך ביותר בהתחשב בכך שלפי ההלכה האב עדיין חייב לספק את מלוא צרכיו של הילד הקטן והכנסת האם נמוכה משלו משמעותית. בהקשר זה סגן הנשיא נמרוד פלקס הבהיר כי יש להתחשב גם בכספים שמוציא האב על הילד בזמן שהוא אצלו.
בסוגיית המשמורת ההורים אמנם הגיעו באופן עקרוני להסכמה כי הסדרי השהות עם האב יתקיימו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני, אך נחלקו בעניין הגדרת המשמורת, כאשר האב טען באמצעות עו"ד ניר כחלון כי המשמורת צריכה להיות משותפת ואילו האם - שיוצגה על-ידי עו"ד מרים סרגוסי - דרשה משמורת בלעדית.
בתסקיר שהגישה לבית המשפט העובדת הסוציאלית שבחנה את הסוגיה, צוין כי בשלב מסוים ההורים נקלעו לדקדקנות יתר והתווכחו על תוספת יום אחד אצל האב. מאחר שהתרשמה ששני ההורים טובים ומיטיבים, המליצה העו"ס על משמורת משותפת ועל חלוקת זמנים שווה בין ההורים.
השופט פלקס נענה לבקשת האב כי המשמורת תהיה משותפת אך עם זאת דחה את המלצת העו"ס להסדרי שהות שוויוניים תוך שהבהיר כי משמורת משותפת לא מחייבת חלוקת זמנים זהה. השופט ציין כי הוא סבור שכדי לאפשר לילדים חיי שגרה יש להותיר את חלוקת הסדרי השהות הנוכחית, שעומדת כרגע על קצת יותר מ-60% אצל האם וכ-40% אצל האב.
שוויון מהותי
מכאן עבר השופט לסוגיית המזונות. בהקשר זה השופט ציין כי אף שחובת מזונות שוויונית בין ההורים חלה רק כשהילדים מעל גיל 6, לטעמו עקרונות של שוויון מהותי בין ההורים צריכים ללוות גם החלטות בנוגע לילדים צעירים יותר.
בחינת סכום המזונות הראוי, המשיך השופט, צריכה בכל מקרה להיעשות תוך התחשבות בזמני השהות, בהכנסות ההורים ובצרכי הילדים.
לגבי הכנסות ההורים, השופט החליט שלא לתת משקל לעובדה שלאב יש חצי מזכויות בדירה בה הוא מתגורר (החצי השני שייך להוריו). ראשית, כיוון שהאישה קיבלה 400 אלף שקל במסגרת ההליך הרכושי ושנית, משום ש"הותרת הנדל"ן בידיו מובילה לגידול בהכנסתו הפנויה השוטפת, ביחס אל מצב בו היה נדרש למכור את הנדל"ן".
לפיכך השופט התחשב רק בהכנסות הצדדים משכר ומקצבאות, שלאחר הפחתת הוצאות המגורים, עומדות על 7,000 שקל לאב ו-2,700 שקל בלבד לאם.
באשר לצרכי הילדים, השופט ציין כי נתוני ההוצאות שהציגה האם מעידים כי אלה קרובים למה שנקבע בפסיקה: כ-1,300 שקל לילד הקטן וכ-2,250 שקל לילד הגדול. בתוספת הוצאות מגורים העמיד השופט את הצרכים הכוללים על 4,200 שקל.
והנה, למרות פערי ההכנסות, העובדה שהילדים שוהים יותר אצל אמם וחובת המזונות המוחלטת של האב כלפי הבן הקטן, סבר סגן הנשיא פלקס כי האב צריך לשלם לילדים רק מעט יותר ממחצית צרכיהם – 2,500 שקל בלבד.
בתוך כך השופט הבהיר כי לא התעלם מחובת המזונות המוחלטת כי אם לקח בחשבון שהאב נושא בצרכי הילד לא רק באמצעות תשלומי המזונות לאם אלא גם באופן ישיר כשהוא אצלו.
בנוסף נקבע כי ההורים יחלקו שווה בשווה בכל הוצאה רפואית או חינוכית חריגה.
לחצו כאן למעבר לפסק הדין בתלה"מ 38418-09-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין