בני הזוג התגרשו ובהסכם הגירושין התחייב הבעל לשלם לגרושתו מזונות כל ימי חייו. לאחר מכן הם נישאו מחדש ונפרדו שוב, והבעל הפסיק את התשלומים. האם פעל כדין? בית הדין הרבני קבע שכן
בית הדין הרבני בבאר שבע קבע לאחרונה כי בעל שנפרד מאשתו בפעם השנייה פטור מתשלום מזונותיה אף שבהסכם הגירושין הקודם שלהם התחייב לשלם לה 3,000 שקלים בחודש עד יום מותו. אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן קבעו כי מבחינה הלכתית, פני הצדדים לגירושין כך שאין מקום לחיוב. מבחינה חוקית, ההתחייבות בהסכם הייתה תקפה לתקופת הגירושין הקודמת, ואילו הסכם נוסף שנכרת ביניהם כשחזרו לא אושר בבית משפט וכולל תנאים מקפחים שקשה להאמין שהאיש חתם עליו מרצונו החופשי.
בני הזוג היו נשואים 45 שנים והתגרשו ב-2006 כשבהסכם הגירושין ביניהם התחייב הבעל לשלם לאשתו 3,000 שקלים מדי חודש עד שימלאו לו 120. חלפו מספר שנים ובני הזוג חזרו זה לזה ונישאו מחדש.
כשהבעל עבר לגור בביתה של האישה הם חתמו על הסכם נוסף שבו נקבע כי יוקצה לו חדר נפרד בבית ושם הוא יישן וישכן את חפציו. כמו כן הוא ישלם 5,000 שקלים עבור הוצאות הבית בנוסף לדמי המזונות מההסכם הקודם ואילו לאישה תהיה גישה חופשית לחשבונו בבנק. עוד התחייב הבעל שלא להגיש בקשת גירושין. בתמורה לכל זה הוא יהיה זכאי לארוחות ולכביסה.
בתחילת השנה עזב הבעל את הבית ובהמשך הפסיק את תשלומי המזונות. בתגובה פתחה אשתו תיק מזונות אישה במסגרתו תבעה לחייב אותו להמשיך לשלם את אותם 3,000 שקלים שהתחייב להעביר לה כל ימי חייו.
הבעל טען כי עזב לאחר שהבין שמדובר בנישואי נוחות וכל מה שמעניין את אשתו זה כסף. הוא ציין כי חש כמו אורח זר שצריך לשלם על האירוח, וכי אשתו לא התייחסה אליו ואף סירבה לעבור לגור עמו בקרבת בית חולים למרות מצבו הבריאותי הרעוע. לבסוף הוא טען כי הוא זקוק לכסף כדי לממן מגורים בבית אבות.
ניצלה אותו
אב בית הדין הרב אהרן דרשביץ והדיינים הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן קבעו כי מבחינה הלכתית האיש לא חייב במזונות אישה כיוון שברור כי פניה לגירושין והיא לא מעוניינת בשלום בית.
באשר להסכמים בין הצדדים – ככל הנוגע להסכם הראשון הרי שהוא יועד למצב של גירושין ואין לו תוקף במצב של נישואין. במילים אחרות, ההתחייבות של הבעל הייתה בתוקף כל עוד בני הזוג היו גרושים ופקעה כשנישאו מחדש.
לגבי ההסכם השני, צוין בראש ובראשונה כי להסכם הזה אין תוקף חוקי – גם משום שלא אושר בערכאה שיפוטית וגם משום שהדיינים לא שוכנעו שהבעל חתם עליו מרצון חופשי. בהקשר הזה צוין כי מדובר בהסכם לא סביר שככל הנראה נעשה "תוך ניצול גילו המתקדם ומצבו הבריאותי הרעוע של הבעל".
הדיינים הוסיפו כי התקשו למצוא היגיון בהסכם מבחינת הבעל שכן ההטבה היחידה שלכאורה זכה בה מכוחו הן ארוחות וכביסות שהוא ממילא זכאי להן מכוח הנישואין. לעומתו, האישה זכתה ליהנות מכספו ללא הגבלה והשיא היה אותה התחייבות לא חוקית שלא יתגרש ממנה.
לפיכך נקבע כי הבעל פטור מקיום ההתחייבות בהסכם ופטור ממזונות אישה.
- ב"כ האישה: עורך דין אריאל ממן
- ב"כ הבעל: נסים יהושע אבוקסיס, עורך דין משפחה
עו"ד מרינה ויספלנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין