מזונות אישה על פי הסכם גירושין כשחזרו ונישאו על סמך הסכם אחר

בפנינו בקשה לפסיקת מזונות אישה זמניים.

הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1961, האישה היתה כבת שש עשרה והאיש כבן עשרים וארבע. בשנת 2006 התגרשו, כאשר בהסכם הגירושין נקבע כי הבעל לשעבר יעביר לאישה מידי חודש סך של 3,000 ש"ח, זאת עד גיל 120 של הבעל. לבעל תעמוד הזכות לקזז מסכום זה עד 1,000 ש"ח מכספים שהאישה תקבל מהביטוח הלאומי. עוד נכתב בהסכם כי הבעל מוותר על כל זכויותיו בדירה המשותפת לטובת האישה ללא כל תמורה. לאחר הגירושין, מכרה האישה את הדירה. לדבריה, למרות ההסכם העבירה סך של כארבעים אחוז מתמורת המכירה לבעל לשעבר. בסכום שקיבלה מהמכירה ובתוספת עזרה מהבן, קנתה דירה במושב. הדירה נרשמה ע"ש הבן.

כעבור מספר שנים חזרו הצדדים ונישאו. בתקופה הראשונה לא העתיק הבעל את מקום מגוריו למקום מגורי האישה במושב, והיה מגיע לבית בעיקר בסופי שבוע וחגים. כעבור זמן עבר הבעל להתגורר עם האישה, זאת לאחר שהצדדים חתמו על הסכם המעגן את תנאי המעבר, ביניהם התחייבות של הבעל לשלם לאישה 5,000 ש"ח (כמצוין בכתב התביעה) בנוסף לדמי המזונות, עבור כלכלת הבית והוצאות שוטפות.

מצ"ב סעיפי ההסכם הנוגעים לתיק זה:

"[פלוני] המתגורר כיום בבאר שבע ברחוב ח' יעבור לגור ב[מושב] בו מתגוררת [פלונית] ... [פלוני] יקבל חדר בבית בו מתגוררת [פלונית] שבו יוכל להשתמש לשינה ולאחסון חפציו האישיים. [פלונית] תישן בחדר שמשמש אותה כיום בנפרד מ[פלוני].

בכל תקופת מגוריו של [פלוני] ... ישתתף בכל הוצאות הבית והכלכלה בחמישים אחוז מכל הוצאה ... [פלוני] יצרף את [פלונית] כשותפה מלאה בחשבון העו"ש שלו בבנק הפועלים עם כל המשתמע בכך ... [פלונית] תוכל להשתמש בכרטיסי אשראי וצ'קים.

[פלוני] מתחייב להמשיך להעביר לחשבון העו"ש של [פלונית], ועל פי ההסכם המתקיים ביניהם היום, סך של 3,000 ש"ח בכל חודש, גם במידה ויעזוב את הבית במושב ויחזור לבית שלו בבאר שבע.

[פלוני] מתחייב שלא להגיש בקשת גירושין בכל עת שהיא מ[פלונית]...

[פלונית] תדאג ל[פלוני] בכל תקופת מגוריו לארוחות ולכביסה."

לפני מספר חודשים, עזב הבעל את המושב, ואף הפסיק את תשלום המזונות. יש לציין, שגם לאחר שנישאו בשנית התמיד הבעל בתשלום מזונות ע"ס 3,000 ש"ח כפי שנקבע בהסכם הגירושין, וחדל מכך רק כחודשיים לאחר שעזב את בית האישה.

האישה פתחה תיק "מזונות אישה", במסגרתו תובעת מהבעל לחזור ולשלם את סך של 3,000 ש"ח עבור מזונותיה, וכפי שנקבע בהסכם הגירושין, ולאחר מכן עוגן שוב בהסכם משנת 2014.

במהלך הדיון טענה האישה שאין לה הכנסה, והיא קוראת לבעל לחזור לביתה.

הבעל טען, לעומתה, שאינו מוכן לחזור לבית האישה: "אני אחזור כמו בובה. כמו זר. כמו שכיר. לא נותנים לי לדבר. גם כשהייתי בבי"ח אף אחד לא התעניין". לדבריו מדובר בנישואי נוחות מצד האישה, תוך רצון להשתלט על כספו ותו לא. הוא ציין כי בכל תקופת הנישואים השנייה חיו יחדיו במצטבר כחצי שנה, וגם כשהיה מגיע לבית, היה עליו לשלם על האירוח. לטענתו, ביקש ממנה לעבור להתגורר עמו בבאר שבע, בסמיכות לביה"ח סורוקה, בשל מצבו הבריאותי הלקוי, אך האישה סירבה. לדבריו, נתן את ביתו במתנה לבת, וזו נתנה הבית לנכדה. היום הוא מתגורר בשכירות ומתעתד לעבור לבית אבות, דבר שיצריך אותו לשלם סכומי כסף גבוהים.

בהחלטת ביה"ד מיום ד' בכסלו תש"פ (2 בדצ' 2020) נקבע כי הבעל ישלם מזונות זמניים ע"ס 1,500 ש"ח לחודש, למשך ששה חודשים. במידה שהנתבע יעבור להתגורר בבית אבות, ב"כ הנתבע יודיע על כך לב"כ התובעת תוך שבעה ימים, ויהיה רשאי להימנע מתשלום מזונות, עד לקבלת החלטה קבועה בנידון.

כעבור כשלושה חודשים הודיע הבעל כי הוא עובר להתגורר בבית אבות, ולפיכך יפסיק לשלם מזונות. לאור זאת, הגיש ב"כ האישה בקשה לקיום דיון לשם קביעת מזונות קבועים. בהמשך, ולאור מצב החירום השורר בעקבות נגיף ה"קורונה", ובשל המניעה מקיום דיון נוסף בשלב זה, פנה ב"כ האישה בבקשה נוספת לביה"ד על מנת להורות על המשך תשלום המזונות ע"י הבעל. בתגובתו, חזר ב"כ הבעל על עיקרי טענותיו מהדיון, והוסיף שהעלויות הגבוהות בבית האבות, אינן מותירות לבעל כל אפשרות להוסיף ולשלם מזונות.

נוסיף, כי בעצם הצדדים כבר שטחו טענותיהם באריכות הן בכתבי טענותיהם, הן במהלך הדיון שהתקיים זה מכבר.

בירור הדין

• חיוב מזונות מתוקף נישואי הצדדים