דרש פטור מדמי מדור כי בנותיו גרות אצל הסבתא – ונדחה

לאחר פרידת בני הזוג עברה האם עם בנותיהן לגור אצל אמה. בית הדין הרבני הגדול קבע כי אף שהן גרות שם ללא תשלום, על האב לשאת בדמי מדור של 1,200 שקל בחודש.

לפני כחצי שנה חויב אב לשלם לפרודתו דמי מדור בסך 1,200 שקל לחודש עבור בנותיהן. הוא ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול וטען שיש לבטל את החיוב מאחר שהאם ובנותיו גרות אצל אמה ואינן משלמות שכירות. טענתו נדחתה על רקע הקביעה שהתביעה לדמי המדור יצרה מחויבות כספית של האם כלפי הסבתא.

ביוני 2018 פסק בית דין רבני אזורי כי האב חייב בתשלום דמי מדור רטרואקטיבית, החל מהיום בו עזבה האם את דירתם המשותפת ביולי 2017. הוא העמיד את סכום דמי המדור על סך של ״ארבעים אחוז משכר דירה של עד 3,000 שקל״, כלומר סך של 1,200 שקל.

בערעור טען האב כי אין לחייבו ממועד עזיבתה של האם שכן בטרם עברו לגור אצל הסבתא היא והילדות גרו במקומות שונים בחינם.

בנוסף הוא טען כי גם כשגרו האם והילדות אצל הסבתא היא לא שילמה לאימה דמי שכירות כלל והחוזה שהציגה לפני בית הדין היה פיקטיבי.

האם דחתה את הטענות והסבירה שבכל התקופה שבה גרה עם הילדות בבית אמה היא שילמה בפועל מי שכירות. היא הציגה הסכם שכירות ותדפיסי בנק שמהם עולה כי היא העבירה לה כספים.

״רק הזיק לבתה״

הדיין הרב ציון לוז-אילוז מבית הדין הרבני הגדול הבהיר כי כשמדובר בחיוב רטרואקטיבי של דמי מדור, חוזה השכירות בפועל וההוצאות הנגזרות ממנו הוא תנאי לחיוב האב. כלומר, במקרה בו האם לא נדרשה להוציא הוצאות כלשהן על מגורי הילדות אין בסיס לחיוב האב.

לעניין הסכם השכירות קיבל הדיין את עמדת האב וקבע שהחוזה בין האם לסבתא פיקטיבי ו״תשלומי השכירות ששולמו כביכול נעשו במטרה להשעין עליהם את חיובו של האב בדמי מדור״.

על אף האמור קבע הדיין שהאב לא פטור מתשלום דמי המדור על תקופת המגורים אצל הסבתא, גם למפרע. הוא הבהיר כי חיוב רטרואקטיבי של דמי מדור יכול להתבסס או על תשלום בפועל של דמי המדור על ידי האם או על בסיס מחויבות כספית לצד שלישי שרובצת עליה.

לדבריו, אמנם היה מקום לומר שהסבתא שכנה את נכדותיה בביתה בחינם ושלא מתוך כוונה לגבות על כך תשלום אך מאחר שמגורי הקטינות אצלה היו תוך כדי הגשת התביעה לחיוב האב במדור, יש להסיק שנוצרה מחויבות כספית של האם כלפיה.

כך, אם בית הדין היה פוטר את האב מתשלום דמי מדור סביר להניח שהסבתא לא הייתה תובעת תשלום מבתה. מאידך, מאחר שהכרעת הדין הייתה שהאב חייב בתשלום עבור מדור אין סיבה להניח שהסבתא תוותר על חיוב שכזה. ״וכי למה שהסבתא תתן לו מתנות חינם, שלפי תחושותיה ורגשותיה רק הזיק לבתה״.

עם זאת, הדיין התערב בפרק הזמן שעליו יחול החיוב וקבע שמחומר הראיות עולה שהאם עברה לגור אצל הסבתא רק בנובמבר 2017 כך שהחיוב הרטרואקטיבי יחל מדצמבר של אותה שנה. 

הדיין סיכם כי הסכום הכספי הסופי בו חויב האב, 1,200 שקל, הוא סביר בהתחשב בעובדה שהנכדות מצמצמות את השימוש של הסבתא בדירה אך מאידך היא מפיקה הנאה ממגוריהן עמה.

הרבנים אליעזר איגרא ושלמה שפירא הצטרפו לפסק הדין.

לא ניתן צו להוצאות.ֿ

• ב״כ המערער: טו״ר אביעד אושרי
• ב״כ המשיבה: עו״ד הדס גרוסמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין