לאחר שהורי האישה נתנו לבעל 388,000 שקלים לבניית בית, הסכימו בני הזוג שאם ייפרדו הוא יחזיר אותם לאשתו. הבעל סירב לעמוד בהתחייבות בטענה שאין לה תוקף אבל השופטת ראתה בכך "חוסר תום לב מובהק"
גבר חויב להחזיר לגרושתו הלוואה של 388 אלף שקלים שהעניקו לו הוריה לבניית בית, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כך קבעה לאחרונה סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה אלה מירז לאחר שהבהירה כי עליו לעמוד בהתחייבות לפי סעיף שהוסיפו להסכם הממון שלהם, אף שהתוספת להסכם לא אושרה בבית המשפט. בתוך כך דחתה השופטת את טענתו שגרושתו הפרה את ההסכם כשסירבה להתגרש ולצאת מהבית שלו במשך תקופה ארוכה.
בני הזוג לשעבר התגרשו ב-2018 אחרי 8 שנות נישואים. חודשיים לאחר מכן, הגישה האישה תביעה נגד בעלה לשעבר, להחזר הלוואה של 400 אלף שקלים שהעניקו להם הוריה לצורך בניית בית, בתוספת פיצוי עונשי של 100 אלף שקלים על האיחור בהחזר.
התביעה הוגשה על סמך תוספת שהכניסו להסכם הממון שלהם שאושר זמן קצר אחרי שהתחתנו בבית משפט. בתוספת התחייב הבעל להחזיר את הכספים שקיבל אם ייפרדו ולשאת בסנקציה כספית אם לא יעמוד בתשלום בתוך חצי שנה. התוספת אמנם לא אושרה בבית המשפט, אבל האישה טענה שהיא תקפה בכל זאת.
אלא שהבעל טען כי לתוספת אין תוקף מאחר שלא אושרה. בנוסף הוא טען כי גרושתו הפרה את ההסכם כשסירבה להתגרש ממנו ולצאת מהבית במשך תקופה ארוכה. הבעל ציין כי בהסכם נקבע מפורשות שאם היא תסרב לקבל גט הוא יהיה פטור מחובותיו. בנוסף, היא התחייבה לעזוב את הבית בתוך 30 יום מהפרידה אבל נשארה בו שנתיים.
לא סרבנית גט
סגנית הנשיאה אלה מירז ציינה כי הבעל – שהבית בו גר עם אשתו וילדיו נשאר שלו – הודה בקבלת הכספים ובהתחייבותו להחזירם. "בלתי מתקבל על הדעת שבנסיבות אלה ימצא עצמו הנתבע פטור מהשבת ההלוואה על בסיס העובדה שהתוספת לא אושרה", כתבה וציינה כי זהו "חוסר תום לב מובהק".
השופטת קבעה כי אין ספק שהנתבע חתם על התוספת מרצון חופשי ובהבנה מלאה שיצטרך להחזיר את ההלוואה במקרה של פרידה, ועל כן היעדר האישור לא פוגם בתוקפה.
השופטת המשיכה ודחתה את הטענות לגבי הפרת ההסכם. היא הדגישה כי הסעיף לגבי הגירושים נוסח בפשטות ולא התייחס למורכבות של דיני הגירושים הישראליים. היא ציינה כי בתביעת הגירושים שהגיש הנתבע הוא כלל נושאים נוספים כמו מזונות ורכוש, ואי אפשר לומר שהעובדה שהתובעת עמדה על זכויותיה בעניינים אלה הפכה אותה לסרבנית גט, וגם בית הדין הרבני לא חשב כך. יותר מזה, במשך תקופה הנתבע עצמו לא היה בטוח ברצונו להתגרש ואף עיכב את הגירושים כשדרש להוכיח שבגדה בו.
אותו דבר קבעה השופטת בנוגע לעזיבת הבית. היא ציינה כי המציאות הייתה מורכבת יותר מהסעיף הכללי בהסכם, והתובעת לא יצאה מהבית משום שגרו בו שני הילדים שלה והיו בינה לבין הנתבע מחלוקות קשות לגבי האחריות ההורית.
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת לא זכאית לכספים מעבר להחזר כיוון שטענות הנתבע נגד ההתחייבות היו לגיטימיות. כמו כן, היא ציינה שסכום ההלוואה היה 388 אלף שקלים ולא 400 אלף.
בסיכומו של דבר, הנתבע חויב להחזיר לתובעת את הכספים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות של 20,000 שקלים.
לפסק הדין בתלה"מ 55805-10-18
עו"ד ענת וילנאי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין