האב טען שעם מעבר הבת לפנימייה הוצאות האם פחתו. בית המשפט הורה לו לדאוג ללחם והחמאה של בתו לפני שהוא משלם לה על פינוקים
אב לקטינה הגיש תביעה להפחתת מזונותיה בטענה שהעברתה לפנימייה קיצצה משמעותית מהוצאות האם עבורה. בית המשפט למשפחה דחה את תביעתו בנימוק שלא הוכיח שינוי נסיבות דרסטי מאז הסכם המזונות, והוא ערער למחוזי. השופט נפתלי שילה שכתב את פסק הדין בערעור, אליו הצטרפו סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד, מצא כי המעבר לפנימייה לא באמת הקטין את ההוצאות על הבת. הערעור נדחה.
הצדדים הסכימו בשלהי 2017 כי המערער ישלם מדי חודש 1,400 שקל מזונות עבור בתם. מספר שנים לאחר מכן הילדה הוכרזה כקטינה נזקקת והושמה בפנימייה, שם היא שוהה עד היום. בעקבות המעבר לפנימייה הגיש האב תביעה להפחתת המזונות.
לטענתו הוא נכה קשה יום עם חובות של מאות אלפי שקלים, וצרכי הקטינה כיום עומדים לכל היותר על 300 שקל לחודש. עוד טען האב כי הוא מוציא 800 שקל בחודש על נסיעות לבקר את הילדה, ומעניק לה כל חודש 1,000 שקל כדמי כיס.
האם לעומת זאת טענה כי מעבר הילדה לפנימייה לא רק שלא הפחית מההוצאות, אלא אף הגדיל אותן לאור הצורך בנסיעות אליה. היא הוסיפה שהוצאות הבת נופלות במלואן עליה.
השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את התביעה. היא קבעה כי בעוד שהאם הוכיחה שהיא מוציאה הרבה כסף עבור בתה, האב לא צירף ולו ראייה אחת על כך שהוא נושא בהוצאות כלשהן של הקטינה. היא הוסיפה שהאב כלל לא פירט מהו שינוי הנסיבות שלטענתו מצדיק את הפחתת המזונות, הנמוכים ממילא.
האב לא ויתר וערער למחוזי. לטענתו, הפסיקה קובעת שמזונות קטין המצוי בפנימייה הם בגובה מחצית מסכום המזונות שנפסקו לפני כניסתו למוסד. יוצא, לדבריו, שמזונות בתו אינם יכולים לעלות על 700 שקל לחודש, מתוכם הוא צריך לשאת לכל היותר בחצי מהסכום, כלומר 350 שקל.
האם חזרה על טענתה לפיה שהות הילדה בפנימייה רק מגדילה את הוצאותיה. היא הוסיפה שלמערער חוב מזונות בגובה 10,000 שקל וככל שערעורו יתקבל זה ימיט עליה – אישה חולה וענייה – אסון כלכלי.
כל מקרה לגופו
השופט שילה כתב שהשאלה העומדת להכרעה היא האם מעבר הילדה לפנימייה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות.
"באופן עקרוני התשובה היא חיובית", כתב השופט תוך שציטט מפסיקה המעמידה מזונות של ילד השוהה בפנימייה על חצי מאלה של ילד הנמצא בבית. ואולם לדבריו, הדברים אינם בבחינת "כזה ראה וקדש" ויש לבחון כל מקרה לגופו.
בתוך כך השופט קיבל את טענת המשיבה לכך שנוצר "משחק סכום אפס" בכל הנוגע להוצאות הבת. כך, בעוד הוצאות המזון ואחזקת הבית נחסכו עם מעבר הילדה לפנימייה, הוצאה נכבדת אחרת נוספה והיא עלות הנסיעות לבקר את הילדה.
לדברי השופט אין ראיה לכך שהאב משלם משהו עבור בתו. בנסיבות אלה כל הפחתה מסכום המזונות, שהוא גם ככה נמוך, יותיר בידי האם סכום מזערי לצורך תשלום הוצאותיה השונות של הבת.
"יתכבד האב, ובמקום לשלם כדבריו 1,000 ₪ לחודש לדמי כיס לקטינה ולתשלום עבור מסעדות וממתקים, ישלם ראשית עבור הוצאותיה הבסיסיות - הלחם והחמאה – וככל שירצה ויוכל, יעניק לה יותר", חתם השופט.
הוא דחה את הערעור וחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד גלעד גלזמן
- ב"כ המשיבה: עו"ד תמיר ניסני
עו"ד רועי חלפון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין