חודש אחרי שהחלה לעבוד התבקשה העובדת לחתום על מסמך שלפיו התקבלה לעבודה כשהיא בהיריון ולכן המשרה שלה מוגבלת ל-3 חודשים. בית הדין קבע כי מדובר במסמך לא חוקי בעליל.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק באחרונה פיצוי של 40 אלף שקל לעובדת חברת "שיש ליאן" שתקופת העסקתה הוגבלה לאחר שהודיעה למעסיקיה כי היא בהריון. השופט אורן שגב דחה את טענות החברה כאילו העובדת התקבלה מלכתחילה למשרה זמנית וקבע כי אין לו ספק שהגבלת תקופת ההעסקה נבעה מהמודעות להיריונה.
באפריל 2013, חודש אחרי שהחלה לעבוד כמנהלנית באולם התצוגה של חברת "שיש ליאן", והתברר שהיא בהיריון, נדרשה העובדת החדשה לחתום על מסמך לפיו התקבלה לעבודה כשהיא בהיריון ולכן תקופת ההעסקה שלה מוגבלת לשלושה חודשים. העובדת סירבה לחתום על המסמך, שלטענתה כלל לא הלם את התנאים שסוכמו עמה במהלך המיונים לתפקיד ופוטרה לאלתר.
ב-2014 היא הגישה נגד החברה תביעה לפיצוי עקב הפלייה מחמת היריון בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
התובעת טענה כי כשהתקבלה לעבודה אף אחד לא אמר לה שמדובר במשרה זמנית, וכי תכננה לעבוד עד למועד הלידה המשוער ולשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה.
מנגד, החברה טענה בין היתר כי מלכתחילה קיבלה את התובעת למשרה זמנית לנוכח הצורך בתגבור עובדי אולם התצוגה בחג הפסח.
אם לא די בכך החברה טענה כי כלל לא פיטרה את התובעת וזו החליטה להפסיק לעבוד על דעת עצמה. להוכחת דבריה החברה הפנתה למכתב שנתנה לתובעת שבו נכתב כי אינה מוכנה לתת לה מכתב פיטורים משום שהיא לא פוטרה.
עצת אחיתופל
ואולם, השופט שגב לא הכריע כלל בשאלת הפיטורים כיוון שבתום בחינת הראיות והעדויות הוא הגיע למסקנה חד-משמעית כי השיקול היחיד שעמד מאחורי הגבלת תקופת ההעסקה היה הריונה של התובעת.
השופט הסתמך בקביעתו על שיחה טלפונית שהתקיימה בין התובעת לבין מנהל המכירות בחברה. בשיחה זו שאלה התובעת לפשר המסמך הבעייתי ונענתה כי הוא נוסח בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה החברה. בתגובה לדבריו, התובעת התעקשה שהתכוונה לעבוד תקופה ממושכת ואף ציינה כי סוכם עימה שתוכל לשוב לאחר חופשת הלידה.
השופט שגב התרשם שהשיחה מעידה על כך שברגע שהחברה הבינה שהתובעת בהריון היא החליטה לשנות את ההתנהלות מולה ולהגביל את תקופת העסקתה. הוא גם הוסיף ומתח ביקורת על אותו מסמך שכלל תנאים שנוגדים את החוק המאפשרים לחברה לפטר את התובעת ללא כל הסבר רק משום שהיא בהיריון, וציין כי אם נוסח בהתאם לעצה משפטית הרי "שלא ניתן לכנותה אלא עצת אחיתופל".
לבסוף, התביעה התקבלה כאמור והחברה חויבה לשלם לתובעת 40 אלף שקל כפיצוי על הפלייתה בשל הריונה. בחישוב הסכום נכללו המשכורות שהתובעת הייתה מקבלת אילו עבדה עד למועד הלידה וכן את הסכומים שהפסידה מדמי הלידה. בנוסף, נקבע כי החברה תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקלים.
עו"ד ניר חזות
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין