שופטת בימ"ש השלום בחיפה דחתה את טענות התובע בדבר הטעייה שגרמה לו להשקיע בחברה, אך קיבלה את התביעה בנוגע להפרת יסודית של החוזה מצד בעליה. הבעלים, אגב, יצטרך לשלם חלק מהכסף באופן אישי.
איש עסקים העוסק בייעוץ וליווי עסקי, ואף משמש כנשיא של אגודת ידידי צה"ל בארצות הברית, החליט להשקיע בחברה המפתחת פתרונות טכנולוגיים לאחסון דיגיטלי.
את הקשר הראשון בינו לבין בעל החברה יצר ב-2008 מכר משותף שסיפר כי החברה זקוקה לסיוע כספי דחוף. השניים החלו במגעים, ובמועדים שונים אישר העסקים העביר לחברה כ-150,000 דולר.
לייעוץ בענייני חוזים:
עו"ד דיני חוזים ומסחר
במרץ 2009 חתמו השניים על הסכם, בו נקבע, בין היתר, כי האיש ישקיע בחברה סכום כולל של 500,000 דולר במספר מנות, ועם כל העברה יוקצו לו מניות בחברה בשיעור יחסי, ללא תנאים או דרישות נוספות.
אלא שהמניות לא הועברו על אף שהמשקיע כבר הזרים כ-415,000 דולר. בחודשים הבאים החלה התכתבות, בה לדברי המשקיע, הציב בעל החברה תנאים ודרישות שונות, כולל דרישה לכהן כמנכ"ל עד 2010.
מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם, המשקיע דרש את השקעותיו בחזרה. משלא נענה, ולאחר מגעים רבים וגישור שלא צלח, הוא הגיש תביעה בבימ"ש השלום בחיפה נגד החברה ובעליה.
התובע טען, באמצעות עו"ד רפאל סופרמן, כי הנתבע לא גילה לו שהחברה מצויה במצב של קריסה טוטאלית, אלא הטעה אותו וגרם לו לחשוב שהוא משקיע בחברה בעלת פוטנציאל.
לדבריו, הוא רחש לנתבע אמון רב והשקיע גם מתוך רגישות לעברו הצבאי כפדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד ר' בן אברהם, הכחיש וטען שהתובע היה מודע למצבה הכלכלי של החברה עוד בטרם השקיע ואף היה מעורב בניהולה.
עוד טען כי לא הפר את ההסכם, שכן רצה להעביר לתובע את המניות אבל אז הוא התעקש לעשות הסכם השקעה מפורט באמצעות עורך דין, ואף הוסיף תנאים הפוגעים בזכויותיו בחברה, ולכן התובע הוא שסיכל את העסקה.
התחמק מקיום ההסכם
השופטת כאמלה ג'דעון דחתה את טענות התובע בדבר הטעיה. התובע לא הוכיח כי המידע שהועבר לו על ידי הנתבע היה מידע מטעה או שגוי, קבעה.
התובע היה מעורב בניהול החברה ויכול היה לדעת על מצבה הפיננסי. אם לא העמיק בבדיקה כזו, הרי שהוא יכול לבוא בטענות רק כלפי עצמו.
אלא שהשופטת הכריעה לטובת התובע בכל הקשור להתנהלות הצדדים בשלב מאוחר יותר. הנתבעים הפנו להתכתבויות שונות ולדברים שסוכמו בעל-פה לפני חתימת ההסכם, אך השופטת קבעה שההסכם האחרון שנחתם, המטיל התחייבות ברורה וחד-משמעית על הנתבעים בדבר העברת המניות, ביטל את הסיכומים הקודמים.
אם מישהו מהצדדים רצה להוסיף תנאים, הדבר היה צריך לקבל ביטוי בהסכם עצמו, ציינה השופטת וקבעה כי יוצא שהנתבע פשוט התחמק מקיום ההסכם.
לפיכך, השופטת קבעה שהנתבע והחברה שבבעלותו הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וחייבה אותם להשיב לתובע כ-1.5 מיליון שקל (415,000 דולר), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
השופטת הבהירה כי הנתבע חב לתובע גם באופן אישי (ולא רק החברה), הן מכח דיני החוזים והן מכח דיני הנזיקין, המטילים אחריות אישית על מי שנוהג בחוסר תום לב וגורם להפרת הסכם ביודעין וללא צידוק מספיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין