בן ממשיך לא יוכל לפנות את אחיו הצעיר מהנחלה: ״הסכמה פנים משפחתית״

שני אחים הגרים זה לצד זה בנחלה של הוריהם המנוחים הגישו תביעות הדדיות. בית המשפט קבע שלבן הממשיך אין זכות לפנות את אחיו ועליו לפעול לפיצול המגרש מהנחלה כך שהזכויות יירשמו על שם האח

השופט ארנון קימלמן הכריע לאחרונה בסכסוך בין אחים בנוגע לשימוש בנחלת הוריהם. האח הצעיר ביקש להצהיר כי הוא זכאי להמשיך לגור בבית שבנה בנחלה ואילו האח הבכור טען שכבן הממשיך הזכויות שייכות לו ועל אחיו להתפנות. השופט התרשם כי בין האחים לבין אמם המנוחה הייתה הסכמה שקוימה במשך שנים ועל פיה הקים האח הצעיר את ביתו בנחלה. בנסיבות אלה נדחתה תביעת הפינוי וניתנו הוראות בנוגע לפיצול המגרש עליו בנוי הבית מהנחלה.

הצדדים הם אחים שגרים בבתים צמודים בנחלה במושב. הוריהם היו בעלי הנחלה ולאחר פטירת האב הזכויות נרשמו על שם האם.

האם מינתה את בנה הבכור כ״בן ממשיך״, המינוי נרשם בסוכנות היהודית והוא בנה בית בנחלה. 

בהמשך ניתן היתר לבניית בית נוסף בנחלה שיועד לבן הצעיר, בכפוף לכך שבית הסוכנות הישן בו גרה האם ייהרס. 

בהליכים קודמים שהתנהלו בין הבן הצעיר לאשתו במסגרת הליך הגירושין נפסק כי הבן הבכור הוא הבן הממשיך בנחלה. עוד נקבע כי לבן הצעיר ולרעייתו לשעבר קיימות זכויות בלתי חוזרות בבית אותו בנו בנחלה, וכי על האחים לשלם לגרושה חצי משווי הנכס. 

בתביעה הנוכחית טען הבן הצעיר הקדיש את מיטב זמנו ומרצו בבניית הבית וסיים את הבנייה בעזרת אחיו. לימים, בעקבות פעולות גבייה בהן נקטה גרושתו נגד אחיו פרץ סכסוך בין האחים והנתבע הצהיר כי בכוונתו לסלק אותו מביתו.

הוא ציין כי אמו התנתה את רישום הנתבע כבן ממשיך בכפוף לכך שלא ידרוש לעולם את הוצאת התובע מביתו. התובע גם עתר לפיצול המגרש עליו בנוי ביתו מהנחלה. 

האח הבכור טען מנגד כי פסק הדין בהליך מול הגרושה לא הכריע בעניין קיום הרישיון של התובע למשיך לגור בבית שבנחלה ואם הייתה התייחסות לכך, הרישיון הפסיק להתקיים עם עזיבת הגרושה. עוד לדבריו, לא ניתן לפצל את הנחלה בניגוד לרצונו ועל התובע לפנות את הבית והנחלה.

רשות בלתי חוזרת

״מעדויות הצדדים ומהתנהלות האחים במשק ובדירות לאורך 33 שנים עולה כי בין האחים היתה הסכמה פנים המשפחתית כי התובע והנתבע ואף ילדיהם יתגוררו בבתים אותם בנו בנחלה, תוך שהשקיעו ממיטב כספם בבניה ובהשבחת הנכסים לאורך השנים״, כתב השופט ארנון קימלמן מבית המשפט למשפחה בטבריה.

הוא הוסיף שגם בהליך בין התובע לבין גרושתו נקבע כי לבני הזוג ניתנה רשות בלתי חוזרת להתגורר בבית, והאחים אף חויבו שניהם לפצות את הגרושה על חלקה בנכס.

כמו כן, מתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם רשות מקרקעי ישראל עלה כי יש אפשרות לפיצול המגרש מהנחלה. השופט קבע כי ראוי ונכון לחייב את הנתבע לפעול להשלמת רישום הזכויות בנחלה על שמו ופיצול מגרש המגורים מהנחלה, בכפוף להסכמת הגורמים הרלבנטיים כולל המינהל ואגודת היישוב.

בסיכומו של דבר פסק השופט כי לתובע רשות בלתי חוזרת לגור בבית לכל ימי חייו. עוד נקבע כי ככל שיתאפשר לבצע את פיצול המגרש מהנחלה בתוך שלוש שנים, יהיה על התובע לשלם לנתבע את מלוא הסכום ששולם על ידו לגרושה.

אם לא יפוצל המגרש, לאחר מותו של התובע בית המגורים יישאר בחזקת הנתבע. לכן, במקרה כזה על הנתבע לשלם לתובע את מלוא הסכום ששילם התובע לגרושה.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ התובע: עו״ד חיים אייזנקוט
• ב״כ הנתבע 1: עו"ד ציפי אוחנה ועו"ד פנינה ואלרי
• ב״כ מינהל מקרקעי ישראל: לא צוין
• ב״כ המושב: לא צוין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין