בן ממשיך במשק זה לא צוואה: איך מונעים פיצוץ משפחתי?

פסק דין חדש מזכיר שרישום "בן ממשיך" בלי צוואה והסכם משפחתי תואם עלול להסתיים בביטול המינוי ובקרע בין אחים

מינוי "בן ממשיך" בנחלה נתפס אצל לא מעט משפחות במושב כפתרון קסם: חותמים, מסדירים "מי יישאר במשק", וממשיכים הלאה. אלא שבמבחן המציאות המשפטית והמשפחתית, מינוי בן ממשיך הוא רק כלי אחד בתוך מארג גדול בהרבה. בלי תכנון מלא שכולל צוואה, הסכם משפחתי והלימה בין המסמכים – שום דבר לא בטוח והסיכוי לסכסוך בין היורשים עולה.

את המצב הזה המחיש היטב פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד, בו נדחה ערעור של בן שטען כי מונה כבן ממשיך כבר בשנת 1983 ולכן המשק "שלו". בית המשפט לענייני משפחה קבע שמינויו בטל, והמחוזי אימץ את הקביעה: המינוי נעשה למראית עין בלבד, לצורך קונקרטי של בניית בית וקבלת משכנתה, ולא מתוך כוונה אמיתית להקנות לבן זכויות בלעדיות במשק על חשבון אחיו. לצד זאת הודגש שמינויו לא אושר כנדרש בספרי רשות מקרקעי ישראל, נתון שפגע בטענה שמדובר ב"מתנה גמורה", להבדיל מהתחייבות לתת מתנה – שאותה ניתן לבטל.

בפסק הדין נקבע שהנסיבות, המסמכים וההתנהלות המשפחתית מלמדים שכוונת ההורים לא הייתה לנשל את יתר הילדים. לכן, גם מי שמחזיק במסמך מינוי ישן לא יכול להניח שהמשק יצא אוטומטית מהעיזבון, ובוודאי לא כשהאישור ברשות מקרקעי ישראל חסר והתמונה העובדתית מצביעה על מראית עין.

החשיבות של הסכם משפחתי, צוואה וסנכרון

באותו מקרה היו גם שני הסכמים משפחתיים שנערכו במהלך השנים. המחוזי העיר שקשה לייחס להם תוקף משפטי מלא כאשר מדובר בהסכמים שמריחים מ"חלוקת ירושה" שעשויה להתנגש עם סעיף 8 לחוק הירושה, וגם כשאין ודאות שניתן לבצע פיצול כזה במשק לפי כללי רמ"י. ובכל זאת, ההסכמים שימשו ראיה חזקה לכוונת ההורים: חלוקה הוגנת בין כלל הילדים, כאשר לבן שגר במשק יש בית ומתחם מסוים, אך לא בעלות בלעדית על הכל.

כפי שניתן לראות הסכם משפחתי הוא כלי מצוין, אבל כדי שיהיה תקף ומחייב הוא חייב להיכתב נכון ובסנכרון מלא עם מגבלות רמ"י והאגודה – ועם צוואה. אחרת, הוא עלול להפוך מתחנת הצלה לראיית נגד.

צוואה היא לא "עוד מסמך" אלא מרכז השליטה. בפסק הדין הודגש שהאם ערכה צוואה שקבעה מנגנון חלוקה מסודר: אפשרות לבן להפריד את ביתו וחצי דונם (במועדים שנקבעו), יתרת המשק לאח אחר, פיצוי כספי לשאר האחים וזכות מגורים לאחות. זוהי תמצית ההבדל שבין קביעת "בן ממשיך" באופן כללי, לבין תכנון ירושה כוללני עם מנגנון ביצוע, לוחות זמנים והגנות לכל הצדדים.

6 צעדים שמייצרים וודאות ומפחיתים סכסוכים:

1. כדי שאפשר יהיה להסתמך על מינוי בן ממשיך, יש לברר מה הסטטוס ברמ"י, מה רשום באגודה, והאם קיימים אישורים/רישומים אצל הגורם המיישב (למשל הסוכנות היהודית).
2. הגדירו מטרה: מתן זכות מגורים, בנייה, או העברת זכויות מלאה. זה לא אותו דבר.
3. ערכו צוואה עדכנית שמכסה את המשק במפורש, כולל מנגנון פיצוי/איזון לשאר היורשים.
4. הכינו הסכם משפחתי חוקי - שאינו כולל חלוקת ירושה אסורה, אלא הסדרים מותרים שמכילים התחייבויות, מנגנוני מימון, והוראות אופרטיביות לפיצול/הפרדה במידת הצורך.
5. ודאו שיש הלימה מוחלטת בין כל המסמכים – מינוי בן ממשיך, צוואה, הסכם – ובינם לבין החוק ונהלי רמ"י והאגודה השיתופית.

זכרו כי מינוי "בן ממשיך" לא מחליף צוואה והסכם משפחתי תואם. התכנון הנכון הוא משולב - משפטי ומשפחתי – שמגן גם על מי שממשיך לעבד ולגור במשק, וגם על יתר הילדים שזכאים לחלקם בעיזבון.

• עו"ד טליה דניאלי עוסקת ב-  נחלות ומשקים במושבים, דיני משפחה, ירושות וצוואות

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.