התאונה התרחשה בעת שמשאית נוספת העמיסה בטונדות על משאית הנהג שנפגע. בימ"ש השלום בת"א קבע באחרונה כי מדובר בתאונת דרכים ודחה את גישתה של "כלל ביטוח", שאינה עומדת ב"מבחן השכל הישר".
בשנת 2009 נהג משאית הגיע לאתר עבודה בירושלים כדי להעמיס מעקות בטון כבדים. המעקות הועמסו בעזרת משאית אחרת שעליה הותקן עגורן. במהלך ההעמסה התהפך אחד המעקות, פגע בנהג וגרם לו נכות. האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?
שאלה זו נדונה לאחרונה בבימ"ש השלום בתל-אביב במסגרת תביעה שהגיש הנהג, בה טען כי "משאית-המנוף", כלומר המשאית האחרת, עשתה "שימוש בכוח המכני של הרכב" בהתאם ל"ייעודו המקורי", ולכן מדובר ב"תאונת דרכים". נהג משאית המנוף, המפעיל שלה ובעלת המשאית הצטרפו אל טענות התובע (שאחרת ייתכן שהם אלה שהיו צריכים לשלם לו פיצוי).
"כלל ביטוח" שביטחה את משאית-המנוף טענה לעומת זאת כי לא נעשה שימוש בכוחו המכני של הרכב בזמן התאונה, שכן בזמן התאונה הוא שינה את "ייעודו המקורי" והפך למנוף. בכך, לטענתה, לא קוים אחד התנאים להכרה בתאונת דרכים לפי החוק.
בנוסף נטען כי גם מבחינה עובדתית, התאונה התרחשה משום שהתובע שחרר את הבטונדה כשהייתה "תלויה באוויר", ומכאן שהתאונה לא נגרמה בשל שימוש בכוחו המכני של המנוף שהיה באותה עת פאסיבי.
חוסר תיאום מחזק אמינות
"שוכנעתי כי התאונה מהווה 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק ובפסיקה. מבחינה עובדתית הוכח כי הרכב עשה שימוש בכוחו המכני בזמן התאונה ואילו מבחינה משפטית נמצא כי בהתאם למבחנים שקבעה הפסיקה ולפסקי הדין שעסקו בעגורן להעמסה עצמית, משאית-המנוף לא שינתה מייעודה המקורי גם כאשר הטעינה משאית אחרת", קבע סגן הנשיא השופט רמי חיימוביץ.
השופט השתכנע שהתאונה ארעה משום שהמנוף משך את הבטונדה והפך אותה, בהתאם לגרסת התובע שנתמכה בגרסת עד ראייה וגם בעדות נהג משאית-המנוף.
בנוגע לכך שבין השלושה היו הבדלי גרסאות, השופט ציין כי חוסר תיאום זה דווקא מחזק את אמינות הגרסה הבסיסית והמשותפת לגבי תנועת המנוף בעת התאונה. "העדים שוללים את האפשרות כי ניתן לשחרר את הבטונדה כשהיא תלוייה באוויר, וההגיון והפיזיקה לצדם".
משפטית, השופט קבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים, וזאת לנוכח התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה ובהם שימוש ב"רכב דו ייעודי" – רכב שיכול לשמש למטרות שונות, ו"שימוש בכח המכני", כלומר שהתאונה נגרמה כתוצאה מפעולה הקשורה ברכב.
לאחר מכן השופט הקדיש פרק נרחב לטענת כלל לגבי שינוי הייעוד המקורי של הרכב. השופט קבע כי ה"ייעוד המקורי" אינו נקבע לפי מסמכי הרישוי של הרכב או הוראות היצרן שלו, אלא לפי מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי.
השופט ציין כי "הראיות מלמדות כי באופן רגיל אכן נעשה במנוף שימוש שעיקרו דווקא העמסת רכבים אחרים. דומה כי מבחן השכל הישר ושיקול הדעת השיפוטי מחייבים מסקנה כי המנוף לא חרג מייעודו המקורי אלא פעל בדיוק בהתאם לו".
לפיכך נקבע כי התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. חברת כלל חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 שקל לתובע ולבעלת משאית-המנוף, והוצאות בסך 1,500 שקל לנהגה.
נקבע מועד לקדם משפט בחודש הבא, לקביעת הוראות להוכחת הנזק. השופט המליץ לצדדים לבחון דרכים לסיום המחלוקת במהירות.
- ב"כ התובע: עו"ד שירית אורון ויסבורד, עו"ד דנה בן יעקב
- ב"כ הנתבעת ("כלל ביטוח") 2: עו"ד אלכנסדר דורון
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד ישראל אסל, עו"ד שלומית אסל בר לביא
עו"ד מנו שבתאי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.