המתנגד, רופא במקצועו, טען עוד כי הצוואה שמעניקה את דירת האם לאחיו הגנן נסמכה על טעות שלפיה מצבו הכלכלי פחות טוב משלו. השופטת קבעה שטענותיו לא הוכחו
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגיש רופא לצוואת אימו המנוחה, שהעניקה את דירתה לאחיו הגנן. בין היתר הוא טען שהחתימה על הצוואה אינה של האם, כי הצוואה נערכה בשפה העברית בה המנוח לא שלטה, וכי היא מושתתת על טעות ביחס לאיתנותו הכלכלית של הגנן. אלא שהשופטת ענת הלר-כריש לא שוכנעה כי קיימת סיבה ממשית לפסול את הצוואה, ולפיכך היא הורתה על קיומה.
המנוחה, אם ל-2, ערכה בחייה שלוש צוואות: המוקדמת ביותר, שנערכה בשיתוף בעלה שהיה אז בחיים, קבעה שאחרי פטירת שניהם יחולק העיזבון שווה בשווה בין הילדים. השתיים המאוחרות נערכו לאחר פטירת האב, והמנוחה קבעה בהן מנגנון חלוקת רכוש שוויוני למעט ביחס לדירתה, אותה הורישה לבנה הגנן בלבד. היא נימקה את החלטתה בכך שבנה הרופא מסודר יותר כלכלית מאחיו, ולכן ראוי להעניק לאחרון נתח גדול יותר בירושה.
21 שנה אחרי שערכה את הצוואה האחרונה הלכה האם לעולמה כשהיא בת 88. לאחר מותה ביקש הגנן לקיים את צוואתה האחרונה בעוד אחיו טען שהצוואה פגומה ולכן יש לקיים את הצוואה הראשונה והשוויונית.
לטענת הרופא, העדים לצוואה האחרונה לא הובאו לעדות בבית המשפט, ולא הוכח שאימו היא זו שחתומה עליה. בנוסף, המנוחה לא ידעה עברית ובהעדר אינדיקציה לכך שהצוואה האחרונה הוקראה לה, יש לקבוע שהיא חסרת תוקף. עוד נטען כי הלכה למעשה מצבו הכלכלי של הגנן מצוין, כך שהצוואה יסודה בטעות.
מנגד טען הגנן שאחיו כשל בהוכחת פגמים בצוואה האחרונה השוללים את תוקפה, ומכאן שיש לקיימה.
עלתה בשנות ה-60
תחילה קבעה השופטת הלר-כריש כי העובדה שעדי הצוואה האחרונה לא הובאו לעדות, אינה פועלת לרעת הגנן. זאת משום שאחת העדות כבר נפטרה, ואילו העד השני הינו קשיש בשנות התשעים לחייו המתגורר בבית אבות, ובתו מסרבת לשתף פעולה חרף מאמצי הגנן להביאו לעדות.
יתרה מכך, מטעם הגנן הוגש סרטון בו מאשר העד הקשיש שהמנוחה רצתה להוריש את דירתה לו. הגנן אף צירף תצהיר של עורך דין מסוים שלדבריו נועד עם הקשיש והבין ממנו כי במעמד הצוואה האחרונה הייתה המנוחה כשירה והצוואה משקפת את הרצון שהיא הביעה. השופטת ציינה שאמנם מדובר בעדות שמועה, אך עדיין יש לה משקל ראייתי מסוים.
בהתחשב באמור השופטת דחתה את גרסת הרופא לפיה החתימה על הצוואה האחרונה אינה של אימו, וניגשה לבחון את יתר טענותיו.
אשר לשליטת האם בשפה העברית, השופטת ציינה שהמנוחה אמנם עלתה מרוסיה לישראל, אלא שהיא עשתה זאת בשנות השישים וכארבעה עשורים לפני עריכת צוואתה האחרונה. בהקשר לכך הוסיפה השופטת שאפילו בנו של הרופא אישר כי שוחח עם סבתו בעברית בלבד. בנסיבות אלה לא היה צורך להקריא לה את צוואתה.
בהמשך דחתה השופטת אף את טענת הרופא שלפיה הצוואה נעשתה מחמת טעות של אימו ביחס למצבו הכלכלי של הגנן. לדברי השופטת, הרופא התמקד במצבם של הצדדים כיום, שאיננו רלוונטי, ולא הופרכה נכונות מחשבת האם כי בתקופת עריכת הצוואה – שנת 2000 – בנה הגנן היה דל אמצעים ביחס לאחיו.
לפיכך השופטת הורתה על קיום הצוואה האחרונה ועל חיוב הרופא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ הגנן: עו"ד עמיהוד בורוכוב ועו"ד יהודה אדרי
- ב"כ הרופא: עו"ד אבי וינרוט וע"ד אריק מגידיש
עו"ד גילה עיני
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין