פס"ד בעניין התנגדות לצוואה כאשר עדי הצוואה לא הובאו לעדות בבית המשפט

א. רקע עובדתי:

1. המנוחה נפטרה ביום 0.0.2021 והותירה אחריה שני בנים, הם התובע העובד כגנן והנתבע העובד כרופא. בעלה של המנוחה, הוא אביהם של בעלי הדין, נפטר שנים רבות לפניה, בשנת 1995 (להלן: המנוח).

    

2. ביום 3.4.1993 חתמו המנוחה והמנוח על צוואה אשר נעשתה במסמך אחד שנכתב בכתב יד, בפני העדים ה' פ' ו- א' ל' (להלן: ל'), בה ציוו "שלאחר פטירתו של הראשון מתוך שנינו יורש האחרון מתוך שנינו שנשאר בחיים את כל רכושו ועזבונו של זה שנפטר ראשון. לאחר פטירת שנינו ירשו אותנו בנינו בחלקים שווים" (להלן: צוואת 1993).

    

3. ביום 12.7.1995, לאחר פטירת המנוח, ניתן צו לקיום צוואת 1993 בעניין עיזבונו. בהתאם לכך, זכתה המנוחה במלוא עיזבון המנוח.

    

4. ביום 11.11.1996 חתמה המנוחה על צוואה חדשה, בפני העדים עו"ד ה' ועו"ד ג', בה ציוותה את עיזבונה לשני בניה בחלקים שווים, למעט דירת מגוריה אותה ציוותה לתובע בלבד, תוך שהיא נימקה בחירתה זו על גבי הצוואה כך: "בני [הנתבע] מסודר מבחינה כלכלית במידה רבה יותר מבני [התובע]", והוסיפה: "אני מצפה ומקווה שבני [הנתבע] יבין את המניעים שלי ולא תיווצר מחלוקת כלשהיא בינו לבין בני [התובע] בגלל העובדה שהשארתי את דירתי אך ורק לבני [התובע]" (להלן: צוואת 1996).

    

5. ביום 27.3.2000 חתמה המנוחה על צוואה חדשה נוספת, בפני העדים ל' ו- ח' ק' (להלן: ק'), אשר בה שוב ציוותה את עיזבונה לשני בניה בחלקים שווים למעט דירת מגוריה אותה ציוותה לתובע בלבד, תוך שהיא שבה ונימקה זאת בהיות הנתבע "מסודר מבחינה כלכלית במידה רבה יותר" מהתובע (להלן: צוואת 2000). אופן ההורשה בצוואת 2000 זהה לצוואת 1996 ואף ניסוח שתי הצוואות כמעט זהה.