הבן טען שאביו העביר לו את הסכום במתנה אך גרסתו נדחתה. עוד נקבע בפסק הדין כי דירה שירש הבן מאמו שייכת במחציתה לאב מכוח הלכת השיתוף
השופטת אלה מירז קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אב נגד בנו. האב טען כי העביר לבן 160,000 שקל במזומן כדי שישמור עבורו על הסכום ליום סגריר. עוד הוא טען כי דירה שנרשמה על שם אשתו המנוחה, אותה הורישה לבן, היא משותפת. שתי הטענות התקבלו והבן חויב להחזיר לאב את הסכום וכן להעביר לו חצי מדמי השכירות שהוא גובה בגין הדירה.
האב, כבן 87, נישא ב-1956 ונולדו לו ולרעייתו ארבעה ילדים, ביניהם הנתבע. האם הלכה לעולמה ב-2014 ובצוואתה הורישה את מלוא זכויותיה בדירה הרשומה על שמה לנתבע. מדובר בדירה שנמצאת באותו בניין בו נמצאת דירת המגורים של האב והאם.
האב סיפר כי במהלך הנישואים רכשו בני הזוג את דירת המגורים שנרשמה על שם שניהם. ב-2001 הם קנו את הדירה שממול דירתם מכספים שחסך מעבודתו. מכיוון שהוא עבד כעצמאי והאם לא עבדה, הוחלט לרשום את מלוא הזכויות בדירה על שמה, משיקולי מס. לדבריו, חצי מהדירה שייכת לו מכוח הלכת השיתוף.
האב הוסיף כי חסך מעבודתו 160,000 שקל במזומן והכספים שנועדו לשמש אותו בזקנתו. ב-2014 הוא ביקש להפקידם בבנק אך הנתבע הציע כי הוא ישמור עליהם. כשביקש מהנתבע את הכסף חזרה הוא השיב שהשתמש בו ונוכח מצבו הכלכלי הוא לא יוכל להשיבו.
הבן טען מנגד כי כבן הזקונים להוריו גר איתם בדירת המגורים שלהם עד גיל 33 ובבכל השנים טיפל בהוריו במסירות.
לשיטתו, התקיימה הפרדה רכושית בין האב לאם ואין מקום לתחולת הלכת השיתוף בדירה. עוד הוא טען כי אביו "שכח" לציין שהוא נתן לו את הסכם בשיעור 160,000 שקל כעזרה לרכישת דירה ומדובר במתנה.
לא הייתה הפרדה רכושית
סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, כתבה כי לכאורה יש בחזקת המתנה הקיימת בין בני משפחה לפעול לטובת הנתבע. ואולם, האב עמד בנטל השכנוע להוכיח שהסכום לא ניתן כמתנה.
היא ציינה שגרסת האב זכתה לחיזוק בין היתר באמצעות תכתובת ווטסאפ בין הנתבע לאחותו ממנה עלה באופן חד משמעי שהסכום ניתן בידיו למשמורת, שלא במטרה להעניקו במתנה. במסגרת ההתכתבות הנתבע הודה באופן מפורש שהסכום שייך לאביו וברור לו שעליו להשיבו. בשיחה ציין הנתבע שהשתמש בחלק מהסכום והוא הציע לפרוס את ההחזר לתשלומים.
עוד קבעה השופטת שמתוקף הלכת השיתוף זכאי האב לחצי מהזכויות שנרשמו על שם המנוחה במהלך הנישואים, ובכלל זה לחצי מהזכויות בדירת המריבה. היא קבעה בין היתר שהנתבע לא הוכיח שבין הוריו התקיימה הפרדה רכושית. זאת ועוד, רכישת הדירה מומנה מכספים משותפים, וגם לשיטת הנתבע התובע מימן את חלק הארי של התמורה. אופן מימון הדירה מלמד על כוונת שיתוף, קבעה. זאת, לצד שנות הנישואים הארוכות וניהול משק בית משותף.
בסופו של דבר קבעה השופטת שעל הבן להשיב לאביו בתוך 30 יום סך של 160,000 שקל. היא הצהירה כי לתובע זכות להירשם כבעלים של חצי מדירת המריבה וחייבה את הנתבע להעביר לו חצי מדמי השכירות שהוא גובה.
הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 13324-09-19
- ב"כ התובע: עו"ד רון ברנט, עו"ד שלום אלון ואח'
- ב"כ הנתבע: עו"ד רן פינגרר
עו״ד מאיר שחל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין