במסגרת תביעת גירושין שהגיש בעל כנגד אשתו, ביקש הבעל לקבל בחזרה טבעת שנתן לאשתו במתנה בתחילת הזוגיות. הדיינים קבעו כי מאחר שלטבעת יש ערך סנטימנטלי עבור הבעל – על האישה להחזירה.
הגבר התאלמן מאשתו הראשונה ונישא לאשתו השנייה אחרי היכרות כבת כשנה וחצי. כשלוש שנים לאחר מכן, בני הזוג נפרדו והבעל הגיש תביעת גירושין שבמסגרתה ביקש לחייב את האישה להחזיר לו טבעת שנתן לה כשלושה חודשים אחר שהכירו.
שאלות בנושאי נישואין וגירושין?
היכנסו ל- פורום דיני משפחה של פסקדין
הבעל הצהיר שהוא מוכן לוותר על כל יתר התכשיטים היקרים שהעניק לאשתו אך הוא אינו מוכן לוותר על טבעת היהלומים, ששוויה 13,000 שקל, היות שהיא הייתה שייכת לאשתו הראשונה שנפטרה ממחלה קשה. מדובר בטבעת שמלבד שוויה הרב יש לה ערך סנטימנטלי עבורו והוא העניק אותה לאישה כסמל לאהבתם. משהאהבה נגמרה – על האישה להחזירה. לדבריו, האישה ידעה שהטבעת היא הזיכרון היחיד מזוגתו הראשונה, שאותה אהב בכל ליבו.
האישה סירבה להחזיר את הטבעת. לטענתה, הבעל לא התנה את המתנה בכך שהאהבה תימשך לנצח. מרגע שהוא נתן לה את הטבעת, היא טענה, היא הפכה לרכושה הבלעדי והוא אינו יכול לחזור בו.
היא טענה גם שבשלב מסוים הטבעת נשברה ומאחר שלא ניתן היה לתקן אותה היא רכשה במקומה טבעת זהה לגמרי, מתוך כבוד לתובע.
בין לבין בית הדין הרבני הורה על גירושי הצדדים והם אכן התגרשו. לאחר מכן, בפסק דין ארוך ומנומק, שנפרש על פני 40 עמודים, החליטו דייני בית הדין הרבני האזורי בחיפה, הרב מימון נהרי (אב"ד), הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט לקבל את תביעת הבעל ולחייב את גרושתו להשיב לו את הטבעת.
חשיבותה של סנטימנטליות
שלושת הדיינים הסכימו כי במקרה הזה מוצדק להורות על השבת הטבעת בשל הערך הסנטימנטלי שלה. עם זאת, הם נחלקו בדעותיהם בנוגע להלכה הכללית באשר לגורל תכשיטים שניתנו במתנה על ידי הבעל לאישה, בתום הנישואין, ובתוך כך הבהירו שההלכה לא נותנת מענה חד-משמעי.
הדיין מימון נהרי (אב"ד) קבע כי לכאורה נראה שלפי ההלכה ניתן להורות על השבת תכשיטים לרשות הבעל. הוא הסתמך על דעות פוסקים שונים, שלפיהן אפשר למכור תכשיטי אישה אם הפרנסה דחוקה ואף אפשר לגבות באמצעותם חוב של הבעל. הדיין ציין, כי למעט שולחן ערוך, לדעת רוב הפוסקים תכשיטי אישה חוזרים לבעל בעת הגירושין.
הדיין יוסף יגודה קבע שלא ניתן לקבוע מסמרות לפי ההלכה, שאינה קובעת עמדה חד-משמעית באשר לגורל התכשיטים. לסברתו, במקרה זה די בכך שהבעל ציין במפורש בפני אשתו כי מדובר בטבעת יקרה ללבו כדי להורות לה להחזירה.
"הבעל ציין כבר בעת נתינת הטבעת את חשיבות הטבעת בעיניו מחמת שנתנה בעבר לבת זוגתו של נפטרה, לכן יש לפרש את המתנה כמתנה מותנית לצורך שימוש האשה להתנאות לפניו כל עוד היא עמו. אף אם הנתבעת לא הבינה זאת בתחילה אין זה משנה את כוונת הנותן. אילולא הייתה אמירה זו של הבעל המורה על כוונתו, בנסיבות מקרה זה לא היה בהלכה בסיס מספיק לקביעה, שעל הנתבעת להחזיר את הטבעת", כתב הדיין יוסף יגודה בפסק דינו.
המסקנה הסופית היא כי אף שאין הלכה ברורה לגבי גורלם של תכשיטים בשעת הגירושין, כשמדובר בתכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי ולא מדובר בטבעת הקידושין, הנטייה תהא להורות על השבתם לנותנם.
- ב"כ התובע: עו"ד יעקב בלס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד זרח רוזנבלום
* עו"ד הילי חן-כהן עוסקת בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין