נדחו יורשים שטענו כי להוריהם הייתה קרקע במושב

בתם של המנוחים סיפרה שהיא זוכרת כי בהיותה בת 11, אביה סיים לשלם לנציג קק"ל על זכות החכירה במושב אילניה. שופט קבע כי לא הוכח שמדובר בנציג הקרן

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישו אחים להצהיר על הוריהם המנוחים כבעלי זכות חכירה במושב אילניה שבגליל התחתון. בתביעה נטען שב-1965 רכשו המנוחים את זכות החכירה הן באמצעות תשלום חד-פעמי לדייר הקודם, והן על-ידי העברת תשלומים לקק"ל. סגן הנשיאה שאהר אטרש דחה את התביעה הן מחמת התיישנות והן מפאת העדר הוכחה.

התובעים, אח ואחות, הגישו בתחילת 2021 את תביעתם נגד קק"ל, שהיא בעלת הקרקע שבמחלוקת. לטענתם, אחרי ששרדו את השואה ועלו ארצה, הוריהם התחתנו בשנת 1951 וקבעו את מושבם באילניה, שם התגוררו בבית ללא חשמל, שירותים או מקלחת, והביאו אותם לעולם.

האחים המשיכו לספר כי לאחר מספר שנים, במהלך 1965, רכשו הוריהם המנוחים את זכויות החכירה בחלקה מושא התביעה. לטענתם, התשלום בוצע בשתי דרכים – האחת, באמצעות העברת סכום חד-פעמי בסך 1,200 לירות לבעל הזכויות הקודם. השנייה, על-ידי העברת סכום כלשהו בתשלומים לנציג קק"ל, עד שיום אחד אמר הנציג לאבי המשפחה "זהו, גמרת לשלם". אבי המשפחה נפטר ב-2004 והאם הלכה לעולמה ב-2017.

לעמדת התובעים רכישת זכות החכירה בקרקע על-ידי הוריהם הוכחה, ויש להצהיר עליהם כבעליה.

מנגד טענה קק"ל שיש לדחות את התביעה הן מחמת התיישנות והן מפני שלא הוכחה לגופה. כך למשל, לא הוכח שאותו "נציג" אליו העביר האב המנוח כספים בזמנו, כביכול לצורך רכישת הקרקע, היה אכן נציג קק"ל.

25 שנה

השופט אטרש קיבל את טענות ההגנה של קק"ל, על שני רבדיה. בסוגיית ההתיישנות הוא הדגיש שעילת התביעה של האחים נולדה למעשה בשנת 1965, המועד הנטען לרכישת זכות החכירה. לדבריו, משהתביעה הוגשה רק ב-2021 – הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בתביעות מקרקעין שעומדת על 25 שנה – הרי שיש לקבוע כי היא התיישנה.

למעלה מן הצורך דן השופט ביתר טענות התביעה, וספציפית בעניין התשלום על הקרקע. לדבריו, כל שהגישו האחים להוכחת טענתם בסוגיה זו היה פתק משנת 1965 מבעל הזכויות הקודם בקרקע – לפיו הוא נותן להוריהם "זכות להיכנס לביתו" תמורת 1,200 ל"י – וכן את עדות התובעת, לפיה היא זוכרת שבהיותה בת 11 אביה סיים להעביר לנציג קק"ל את התשלומים עבור הקרקע, עד שכולם בירכו על המוגמר.

אלא שהשופט חרץ את גורל שתי ה"ראיות" הללו לדחייה. אשר לפתק, הוא הדגיש שבעלת הקרקע היא קק"ל, כך שאין ביכולתו של בעל הזכויות הקודם להעביר יותר ממה שיש לו (כלומר, אינו יכול להעביר בעלות). מכל מקום, מלשון הפתק עולה שמוענקת להורים זכות מגורים בבית ותו לא.

גם עדות התובעת לפיה אביה שילם לנציג קק"ל עבור הקרקע לא שכנעה את השופט, שקבע כי הטענה כללית וסתמית. עורכת הדין של התובעים הציגה לבית המשפט מידע מהאינטרנט על אותו נציג, ממנו עולה לכאורה ששימש באותה תקופה כנציג קק"ל, אלא שהשופט עמד בסירובו להכיר באיש כגורם מוסמך מטעם הקרן הקיימת.

משלא הוכחה זכות החכירה של הורי התובעים בקרקע, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.  

• ב"כ התובעים: עו"ד צפרירה בונה שכטר
• ב"כ הנתבעת: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.