אשתו השנייה של אדם שנפטר לפני כשנה וחצי התנגדה לבקשת בנותיו לקיים צוואה מ-2002 בטענה שבצוואה מאוחרת יותר הוריש לה את כל הרכוש. התנגדותה נדחתה מחוסר הוכחה.
בספטמבר 2015 נפטר אדם והותיר אחריו שלוש בנות מנישואים ראשונים ואישה מנישואים שניים.
עם אשתו השנייה התחתן האיש ב-2009 כשהוא בן 70 והיא בת 43. חמישה חודשים לאחר מכן חתמו השניים על הסכם ממון בו נקבעה הפרדה רכושית מלאה. במסגרת ההסכם העביר האיש לאישה 2 מיליון שקל "להבטחת עתידה הכלכלי ולמניעת מחלוקות עתידיות בינה לבין בנותיו מנישואיו הראשונים".
לאחר פטירת אביהן עתרו הבנות לקיום צוואה שערך ב-2002 בה הוריש להן את כל רכושו. האישה התנגדה וטענה ש"באחד הימים" לאחר החתימה על הסכם הממון המנוח ביקש להראות לה צוואה חדשה שכתב בה נישל את בנותיו והוריש לה את רכושו. היא סירבה לעיין בצוואה והוא הודיע לה שיניח אותה בכספת בביתו.
לטענת האישה, בזמן השבעה הבנות פרצו לכספת והעלימו את הצוואה המאוחרת. לחילופין היא טענה שמשיקולי צדק יש לבטל את הצוואה המוקדמת ולחלק את הרכוש בינה לבין הבנות לנוכח הקשר הקרוב שהיה בינה לבין בעלה.
הבנות מצדן טענו שגרסת הצוואה המאוחרת הומצאה על ידי האישה רק לצורך ההתנגדות לקיום הצוואה. לדבריהן, לא רק שהיא לא הוכיחה שהייתה "צוואה מאוחרת" אלא גם הציגה טענות סותרות וחסרות היגיון.
הן הוסיפו שהאישה "הפליגה ונסחפה מאוד" בתיאור הזוגיות שלה עם אביהן המנוח ומאות מסרונים מוכיחים באופן ברור שהם לא גרו יחד ואף לא ישנו יחד.
על כך השיבה האישה שהיא הייתה "חלק בלתי נפרד" משגרת יומו של האב ועל אף שהחזיקו שני בתים נפרדים הם נפגשו מספר פעמים בשבוע.
התעלמה ממנו
אך השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שהאישה לא עמדה בנטל להוכיח את עצם קיומה של הצוואה המאוחרת ואת תוכנה. לדבריה, האישה אישרה בעדותה שהיא לא יודעת מה היה כתוב בצוואה והסתמכה על דברי המנוח בעל פה וגם לא ראתה שהוא הפקיד את הצוואה בכספת.
עוד לדבריה שופטת, בעדות האישה התגלו סתירות והיא שינתה את גרסתה מספר פעמים באופן המטיל "צל כבד" על אמינותה. כך למשל, בתצהירה טענה שהמנוח הוריש לה חלק מעיזבונו בעוד שבעדותה טענה שהוא השאיר לה את כל רכושו.
בנוסף, בהסכם הממון קיבלה האישה מהמנוח סכום נכבד כדי למנוע מחלוקות עתידיות כך שהייתה מודעת לקיומה של הצוואה מ-2002 שנערכה לטובת בנותיו. אף על פי כן, בבקשה לצו ירושה שהגישה שיקרה והצהירה "שהמנוח לא השאיר צוואה".
השופטת גם קבעה שאין הצדקה לבטל את הצוואה מ-2002 מטעמי צדק. לדבריה, מהעדויות עלתה תמונה שונה מאוד מזו שהנתבעת ניסתה לצייר וניכר שהיחסים בין בני הזוג לא היו קרובים. כך למשל, מהתכתבות ביניהם בסמוך לפטירת המנוח עולה שהוא הפציר בה שתדבר עמו ותסייע לו להתמודד עם קשייו הנפשיים אך היא התעלמה ממנו בהפגנתיות.
בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התנגדות האישה והורתה לקיים את הצוואה מ-2002 לטובת הבנות.
האישה חויבה בהוצאות ושכ"ט של 58,500 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד דניאל פרידנברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איילת בן-גור כהן
עו"ד צבי שני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.