הבן טען כי רכש מכספו את הדירות למען אימו לאחר שאבי המשפחה נפטר. נקבע שהוא לא הוכיח זאת וגם נזכר מאוחר מדי – בחלוף 24 שנים
בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה נדחתה לאחרונה תביעה של אדם נגד אֶחָיו, בה ביקש להצהיר כי שתי דירות של אימם המנוחה שייכות רק לו ואינן חלק מעזבונה. התובע טען שבזמנו עלתה הזדמנות לרכוש את הדירות מעמידר ובגלל שלאימו לא היו האמצעים הוא רכש אותן, והיא הבטיחה בתמורה לרשום אותן על שמו אך נפטרה לפני שהספיקה. אחיו טענו מנגד כי התובע לא הוכיח ששילם על הדירות מכספו והשופטת עידית בן-דב ג'וליאן קיבלה עם עמדתם.
המנוחה ובעלה המנוח התגוררו עם 12 ילדיהם בשתי דירות עמידר. שתי בנות שלהם נפטרו בטרם עת.
הבעל הלך לעולמו ב-1973 והמנוחה נפטרה שני עשורים אחריו, ב-1992. בשנת 2017 ניתן בעניינה צו ירושה לטובת התובע והנתבעים.
בתביעה שהגיש התובע בשנת 2019 נגד אחיו הוא ביקש לקבל פסק דין הצהרתי שלפיו הזכויות בשתי הדירות שייכות רק לו ואין לכלול אותן בחלוקת העיזבון. הוא סיפר כי בשנת 1991, עמידה אפשרה לאם המנוחה לרכוש את הזכויות בשתי הדירות. לדבריו, למנוחה לא היו כספים לרכישת הדירות והוא זה שרכש אותן מכספו ואף שילם מס רכישה. לגרסתו, בינו לבין האם היה הסכם בעל-פה, לפיו הזכויות בדירות יועברו אליו, אך היא נפטרה תקופה קצרה לאחר מכן והם לא הספיקו להשלים את הרישום בטאבו.
האחים טענו מנגד כי האם רצתה שהדירות יתחלקו בין כל האחים. לדבריהם, באחת הדירות מתגוררות שתיים מהאחיות שהינן מוגבלות שכלית והאם בקשה לאפשר להן להתגורר שם לאורך כל חייהן, ובדירה השנייה התובע פתח בעבר עסק ללא רישיון. לטענת הנתבעים, הוריהם מכרו עסק של מאפייה ואת הכסף שקיבלו שמרו בארון במזומן, ועם הכסף הזה האם רכשה את הדירות. מעבר לכך הם טענו כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.
שילם, אבל בכסף של מי?
ראשית קבעה השופטת בן-דב ג'וליאן כי התובע לא סיפק הסבר או נימוק הגיוני להגשת התביעה בשיהוי של 24 שנים לאחר פטירת האם, שנה בלבד לפני תום תקופה ההתיישנות שעומדת על 25 שנים כשמדובר במקרקעין מוסדרים.
מעבר לשיהוי, התובע לא הצליח להוכיח ששילם מכיסו עבור הדירות או שאימו הבטיחה לו אותן, ולא הציג שום מסמך שתומך בגרסתו שהם החלו בהליך להעברת הזכויות ופשוט לא הספיקו להשלים אותו.
התובע אומנם הציג תדפיסי חשבון בנק שמעידים לטענתו כי שילם על הדירות. אלא שמהתדפיסים עלה כי זמן קצר לפני התשלום לעמידר בוצעו לחשבונו של התובע הפקדות מזומנים. התובע לא נתן כל הסבר לאותן הפקדות ומקור הכספים, והשופטת לא פסלה את האפשרות שמדובר באותם כספים שהאם שמרה בארון, כפי שהעידו הנתבעים.
כמו כן, השופטת התרשמה שהתובע לא נהג בדירות כבעלים שלהן. הוא לא גר בדירות בעצמו ואף פינה את העסק שהפעיל באחת מהן, ולא דרש דמי שכירות מאחד האחים שכן התגורר בה.
לפיכך תביעתו נדחתה, והוא חוייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נועם ברם ועו"ד אבי חגולי
- ב"כ נתבעים 6-8: עו"ד שלום טובי
עו"ד בעז עמיר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין