הבת שנושלה ביקשה לבטל צוואה ומתנה לטובת אחותה

התובעת טענה שאימה לא הייתה כשירה בשעת חתימת המסמכים, אך הרופא שהכיר את המנוחה מקרוב העיד שהייתה צלולה. למי האמין השופט?

בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעות אישה לביטול צוואה שערכה אימה לטובת אחותה, כמו גם מתנה בדמות זכויות נדל"ן שהעניקה לה בחייה. סגן הנשיאה טל פפרני קבע - בין היתר על סמך עדות רופא שהכיר את המנוחה - כי היא הייתה כשירה בזמן חתימת המסמכים, ומכאן שהם תקפים. הוא דחה בתוך כך טענה להשפעה בלתי הוגנת בקשר לצוואה.

התובעת והנתבעת הן אחיות. אימן נפטרה בשנת 2023. כשנה לאחר מכן, ניתן צו לקיום צוואתה ההדדית שלפיה אחרי מותה ומות בעלה (שנפטר זה מכבר) - יעבור רכושם לבתם-הנתבעת. לאחר עריכת הצוואה וכעשור לפני מותה, האם אף העבירה לנתבעת במתנה זכויות שהיו לה בדירה.

בתביעות שהגישה הבת המקופחת היא ביקשה לבטל את שני המסמכים - הצוואה והמתנה לטובת אחותה - בטענה שאימה לא הייתה כשירה לחתום עליהם. התביעה הראשונה הוגשה עוד לפני מות האם, ומונה לה אפוטרופוס לדין לצורך ייצוגה. בהמשך היא נפטרה והוגשה התביעה בעניין הצוואה.

הבת התובעת תיארה בין היתר שבץ מוחי, שיתוק בחצי גוף ודיכאון מהם סבלה האם עובר לעריכת המסמכים. לגבי הצוואה הוסיפה התובעת שהיא נעשתה תוך השפעה בלתי הוגנת מצד אחותה.

הבת המועדפת, מנגד, טענה שהצוואה והמתנה תקפות לחלוטין. היא סיפרה בהקשר הזה שהמסמכים לטובתה נערכו אחרי שרופא בדק את אימה, ומצא אותה כשירה לחתום עליהם. הנתבעת שללה פגמים כלשהם בנוגע לצוואה השוללים את תוקפה, ובפרט השפעה פסולה מצדה.

חיזוק להגנה: עדות האב

השופט פפרני מצא לנכון לדחות את שתי התביעות. בעניין המתנה, הוכח לדבריו שבניגוד לטענת התובעת אימה הייתה כשירה לחתום עליה, וגמרה בדעתה להעניק אותה לאחותה. בראש ובראשונה נומקה ההחלטה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר מצא את המנוחה כשירה במועדים הרלוונטיים. גם עדות רופא שהכיר את האישה אישר שהיא הייתה צלולה ביום שבו נבדקה על-ידו.

לזאת הוסיף השופט את עדות האב, שהספיק לקחת חלק בהליך טרם נפטר. במהלך אחד הדיונים הביע האב רצון ברור לפיו הדירה תהיה בידי הנתבעת, ולא אחותה. "אומנם מדובר בנכס שהיה רשום על-שם המנוחה", כתב השופט, "אך אין מחלוקת שהאב זכאי מכוח חזקת השיתוף למחצית הזכויות בנכס, ובכך אין להתעלם מהצהרתו ורצונו שהובאו באופן ישיר לפני בית המשפט".

לבסוף קבע השופט שגם בשל שיהוי ניכר מוצדק לדחות את התביעה; זאת על רקע הודאת התובעת כי ידעה על המתנה כבר ב-2013, ואולם פנתה לבית המשפט בבקשה לביטולה רק בשלהי 2020.

בכל הנוגע לצוואה קבע השופט, על רקע חוות דעת המומחה, שלא הוכח כי נחתמה בזמן שהמנוחה לא הייתה כשירה, בפרט כשהנוטריון שערך אותה לא זומן לעדות. גם טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נדחתה בנימוק שלא הונחו ראיות לתלות חולנית שפיתחה המנוחה בנתבעת, או לכך שהאחרונה היא האשמה בקשר הפגום של אחותה עם האם.

בסופו של יום הורה השופט על דחיית שתי התביעות והותרת צו קיום הצוואה על כנו. התובעת חויבה לשלם לאחותה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 60 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד סלים וקים
• ב"כ הנתבעת: עו"ד האני חורי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.