פס"ד בתביעות לביטול מתנה וצוואה

 פסק דין זה מכריע בשני הליכים:  תמ"ש 42603-12-20 - במרכזו ניצבת שאלת תוקפו של הסכם מתנה, ובו אמן של הצדדים, העניקה במתנה את יתרת זכותה במקרקעין, לנתבעת בלבד. ת"ע 46520-09-24 - בקשה לביטול צו קיום צוואת האם שנערכה ביום 2010.X.X וניתן ביום 2010.XX.XX (להלן: "צו הקיום"). התביעה במקור הוגשה כנגד הנתבעת וכן הורי הצדדים [נתבעים 2-3], אשר למרבה הצער, נפטרו תוך כדי ניהול ההליך.

תמצית ההליכים וטענות הצדדים 

• התובעת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי, המורה על ביטול עסקת מכר ללא תמורה משנת 2013, במסגרתה העבירה האם המנוחה שנפטה ביום 23.XX.XX (להלן: "האם" או פלונית 1") לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "פלונית"), אחותה של התובעת (להלן: "התובעת" או "אלמונית") את יתרת זכויותיה בנכס מקרקעין המצוי ברחוב XXXX שכונת XXXXX, הידוע כגוש XXXXX חלקה X (להלן: "הנכס"). נתבע 3 בהליך הנ"ל הינו אביהן של אלמונית ופלונית ובעלה של פלונית 1 (להלן: "האב") אשר נפטר תוך כדי ניהול ההליכים.

   

  טענות התובעת בתמצית: 

   

  1. משך כל השנים, היחסים בין התובעת להוריה היו תקינים. החל משנת 1990 או 1991 חלתה האם, עברה מספר ניתוחי לב, סבלה משבץ מוחי, ועקב כך, נותרה משותקת בחצי גוף וגררה רגל. בנוסף, סבלה האם מדיכאון והיתה מטופלת תרופתית. תפקודה של האם הלך וירד, ומזה שש שנים [טרם הגשת התביעה], נזקקה למטפלת צמודה, כולל לצורך רחצה, הכנת אוכל, הלבשה, וכל יתר פעולות היום יום. בשנת 2013 נודע לתובעת כי אמה העבירה לנתבעת ללא תמורה את כל זכויותיה בדירה, לרבות זכויות הבניה. לאחר שנוגע לה הדבר, פנתה התובעת ושאלה את אמה לגבי העברת הזכויות, והאם השיבה לה: "מה אני יכולה לעשות אם הייתי יכולה הייתי נותנת לך הכל". התובעת פנתה לבני המשפחה על מנת לקבל את חלקה, והם התחמקו ממנה, כך משך שנים. סמוך למועד בו הוגשה התביעה, פנו הצדדים לעו"ד המשפחה פואד נקארה, אשר ייצג את המשפחה. עוה"ד הכין מסמכים להעברת מחצית הזכויות לתובעת, ואולם המסמכים לא נחתמו.

      

  2. ביום 16.9.2024 במסגרת ת"ע 46520-09-24 הוגשה בקשה לביטול צו קיום צוואת האם המנוחה שנערכה ביום 5/6/2010, וניתן ביום 23/9/24

      

      

     טענות הנתבעת בתמצית:

      

  3. האם אכן חולה ולאחרונה חלה התדרדרות קוגניטיבית בעניינה [כך במועד הגשת כתב ההגנה]. הנכס היה רשום במלאו על שם האם, על אף שאין מחלוקת שהוא שייך לשני ההורים אשר ניהלו משק בית משותף כ-60 שנה. בשנת 1999 נערך הסכם בגדרו העבירה האם לשתי בנותיה, אלמונית ופלונית ולבני זוגן 1:12 מזכויותיה במקרקעין, זאת על מנת שהבנות תוכלנה לבנות דירות מגורים כפי שבוצע בפועל. הנתבעת בנתה דירת מגורים מעל דירת ההורים (קומה 2), והתובעת בנתה את דירתה מעל דירת הנתבעת (קומה 3) (להלן: "הסכם המתנה הראשון"). לאחר שנערך הסכם המתנה נערך הסכם מתוקן (להלן: "ההסכם המתוקן"), במסגרתו ניתנה התחייבות כספית של האחיות (אלמונית ופלונית) לתשלום חודשי על סך 300 דולר להורים. בנוסף, הובהר באותו הסכם, כי הגג וזכויות הבנייה הנוספות יישארו להורים. על סמך מסמכי העברה בוצע רישום הזכויות על שם אלמונית ופלונית ובני זוגן בלשכת רישום מקרקעין, ונבנו שתי דירות. יתר הזכויות נותרו על שם האם. ביום 5.6.10 ערכו ההורים צוואה הדדית, במסגרת ציוו את זכויותיהם האחד לשניה ולאחר פטירתם לבתם פלונית. ביום 2.10.11 חתמה האם על תצהיר מתנה שבמסגרתו העבירה את זכויותיה שנותרו בנכס לנתבעת פלונית (ראו: נספח 4 לכתב ההגנה). ביום 20.2.2013 נחתם תצהיר נוסף ע"י האם בגדרו העבירה את זכויות הבניה לנתבעת פלונית (ראו: נספח 5 לכתב ההגנה). ביום 11.7.2013 ערכה האם תצהיר נוסף, במסגרתו העבירה את מלוא יתרת זכויותיה לנתבעת פלונית. (ראו: נספח 6לכתב ההגנה). מסמכים אלו נערכו לאחר שהאם נבדקה על ידי רופא, אשר מצא ואישר כי היא כשירה לחתום על המסמכים. באוקטובר 2018 ניתן היתר בנייה לדירה נוספת בקומה הרביעית, עבור בנה של פלונית.