ביקורת על עו״סית שהמליצה לקחת את המשמורת מאם ממוצא אתיופי

במסגרת סכסוך בין בני זוג הוגש תסקיר הממליץ על העברת המשמורת מהאם לאב. השופטת דחתה את ההמלצה והתרשמה שפערים תרבותיים גרמו לעו״סית לפתח דעה קדומה כלפי האם.

השופטת רות אטדגי-פריאנטה קבעה לאחרונה שמשמורת על שתי ילדות בנות 5 ו-6 תישאר בידי אימן. היא דחתה את המלצת העובדת הסוציאלית שהגישה את תסקיר הרווחה בתיק להעביר את המשמורת לאב. השופטת ציינה כי התרשמות העובדת הסוציאלית שהאם מסיתה את הבנות נגד האב וגורמת להן לחרדות היא סובייקטיבית ואינה מגובה בעובדות.

בני הזוג עלו לארץ מאתיופיה ב-2010 והכירו במרכז קליטה. ב-2015 עזב האב את הבית לאחר שהורחק על ידי המשטרה, ומאז הוא גר בבית הוריו. הילדות נותרו לגור עם האם והיא קיבלה משמורת זמנית. לאחר 9 חודשים של נתק החלו להתקיים זמני שהות בין האב לילדות במרכז קשר. בהמשך הורחבו המפגשים וכללו לינה בסופי שבוע לסירוגין.

לפני כשנתיים הגישו הצדדים תביעות הדדיות לקבלת המשמורת. האב טען שהאם אינה ראויה להיות משמורנית שכן היא מסיתה את הילדות נגדו.

האם התלוננה שהאב מכה את הבנות ולא מקפיד על זמני השהות שנקבעו. לדבריה, הוא בחר להתנתק מהילדות ולעבור לעיר מרוחקת והבנות מוחזרות במוצ״שׁ כשהן ״מדיפות ריח רע ובמצב של עייפות ותשישות״. היא הוסיפה שהילדות קשורות אליה בעבותות וטובתן שתשארנה במשמורתה.

בתסקירים שהוגשו בתיק צוין כי לאב ״יכולות אבהיות גבוהות״. לעומת זאת נכתב על האם כי היא ״אישה נוקשה״, עם קווי אישיות בעייתיים שלא מגלה גמישות בכל הקשור למפגשים של הילדות עם אביהן. עוד נכתב כי האם מסיתה את הקטינות נגד האב ואף דרשה מהן להדגים בפני הצוות הטיפולי איך אביהן מכה אותן. העובדת הסוציאלית ציינה בהקשר זה כי קיים חשש שהאם בעצמה גורמת לחבלות לילדות על מנת להפליל את האב. היא הוסיפה שהתרשמה שהקטינות ״סגורות, זהירות ולעיתים אף עצובות״ כשהן בחזקת אימן, וכי אצל אביהן המצב ״שונה בתכלית״. בנסיבות אלה העובדת הסוציאלית המליצה להעביר את המשמורת לאב.

הערכות ודעות אישיות

השופטת רות אטדגי-פריאנטה מבית המשפט למשפחה בבאר שבע קבעה כי אין נסיבות מיוחדות השוללות את חזקת הגיל הרך ומצדיקות העברת המשמורת לאב.

היא כתבה שמסקנות התסקיר של העובדת הסוציאלית מבוססות על הערכות או דעות אישיות ונעדרות תמיכה ממשית ולכן לא מצאה לנכון לאמץ אותן. זאת במיוחד לנוכח העובדה שהאב לא גילה מעורבות מיוחדת בהליך.

לדבריה, העובדת הסוציאלית התעלמה מקשיי השפה של האם: ״דומה כי הפער בתקשורת בין האם לבין העו"ס גרם לעו"ס לנקוט בעמדה שיפוטית כלפי האם, מבלי שנעשה ניסיון של ממש, להבין הקשרם של דברים על הרקע התרבותי והרגשי של האם״. במרבית המפגשים בין העובדת הסוציאלית לאם לא נכח מתורגמן לשפה האמהרית. בנסיבות אלה ניתן להבין את תסכולה של האם שחשה שטענותיה אינן נשמעות.

השופטת הוסיפה שהתמונה המתקבלת ממכלול הדברים היא שהאם היא ההורה הדומיננטי בחיי הקטינות, בעוד האב נפגש איתן תקופה ממושכת בתדירות מינימאלית ומראשית ההליך לא גילה כלפיהן מחויבות ממשית. ״הקטינות קשורות לאימן והיא מהווה עבורן עמוד התווך מיום לידתן״, סיכמה.  

בסופו של דבר קבעה השופטת שהמשמורת הקבועה על הילדות תהיה בידי האם והסדרי השהות עם האב יתקיימו באותה מתכונת הנוהגת כיום.

לא ניתן צו להוצאות.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין