בפניי שתי תובענות שהוגשו ע"י כל אחד מההורים זה כנגד זה לקביעת משמורת הקטינות:
התובענה הראשונה הוגשה ע"י האם ביום 11.8.2015 (תמ"ש 22648-08-15) והתובענה השנייה הוגשה ע"י האב ביום 25.7.2017 (תלה"מ 56878-07-17).
למען הנוחיות יכונה האב ("התובע"/"האב") והאם תכונה ("הנתבעת"/"האם").
רקע והשתלשלות העניינים:
1. התובע והנתבעת (להלן: "הצדדים"/"בני הזוג") הכירו במרכז קליטה ב X עם עלייתם ארצה בשנת 2010 או בסמוך לכך וניהלו מערכת יחסים שממנה נולדו שתי קטינות:
ב. ילידת 2013.
א. ילידת 2014.
2. בחודש .... 2014 או בסמוך לכך עברו בני הזוג להתגורר בדירה שנרשמה על שם האם, (שבעניינה מתנהל דיון בהליך קשור) ובה התגוררו כשלושה חודשים, עד להרחקתו של האב ע"י משטרת ישראל ביום 14.1.2015.
מאז ועד היום מתגורר האב בבית הוריו ב Y והאם ממשיכה להתגורר בדירה ב X.
3. ממועד מעברו של האב לבית הוריו לא פגש הוא בבנותיו ולא הוגשה כל עתירה מטעמו לקביעת הסדרי שהות עימן.
ביום 11.8.2015 עתרה האם בתובענה לקביעת משמורת הקטינות אצלה (תמ"ש 22648-08-15).
הצדדים הופנו ליחידת הסיוע ובמסגרת זו הגיעו להסכמה לפיה משמורתן של הקטינות תהא בידי אימן והאב יפגוש את בנותיו במרכז הקשר, אחת לשבועיים, בהינתן כי לא פגשן מיום עזיבתו את הבית, קרי: במשך כשבעה חודשים.
(הודעת יחידת הסיוע מיום 7.10.2015).
המפגשים החלו בפועל לראשונה רק מחודש 11.2015 - כדברי האב בדיון מיום 7.2.2016 - או מחודש 12.2015 – כפי שציינה העו"ס בתסקירה מיום 6.6.2016.
4. עד למועד הדיון הראשון שהתקיים ביום 7.2.2016, לא הוגש כתב הגנה ולא הונח בפניי תסקיר.
היות והקטינות שהו בפועל עם אמן, נקבעה משמורתן הזמנית אצל אימן עד למתן החלטה אחרת.
באשר להסדרי השהות, הואיל והאב לא פגש בקטינות למעלה מעשרה חודשים ומשאלו החלו לדבריו, חודשים ספורים בלבד לפני מועד הדיון, הוריתי על המשך קיומם במרכז הקשר תוך שהסמכתי את העו"ס להרחיבם או לצמצמם עפ"י שיקול דעתה.
5. כתב ההגנה הוגש ביום 22.2.2016 ובו נתן האב הסכמתו לקביעת משמורתן של הקטינות אצל אימן ועתר להרחבת הסדרי שהות מחוץ למרכז קשר.
6. ביום 6.6.2016 הוגש תסקיר ראשוני.
דווח בו כי העו"ס פגשה את האם פעם אחת בלבד, ביום 25.5.2016, לאחר שהזמנות שנשלחו אל האם מס' פעמים "דרך שליחת מכתבים", נותרו ללא מענה.
יצוין כי האם אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית.
עם האב קיימה העו"ס שני מפגשים וצפתה באינטראקציה בינו לבין בנותיו במרכז הקשר.
צוין כי צוות מרכז הקשר התרשם מאב מסור מאוד, בעל יכולות אבהיות גבוהות וכי האב מקפיד להגיע למפגשים באופן סדיר.
להתרשמות העו"ס, מדובר באדם "אינטליגנטי, אשר השתלב היטב מבחינה חברתית ... מדבר עברית רהוטה ... עדין בהתנהלותו, רציני ומשתף פעולה, פתוח מבחינה מחשבתית ... עושה רושם כי מדובר באדם אמין ושקול".
באשר לאם – צוין כי עו"ס המשפחה התרשמה מ "אישה צעירה, שקטה ונעימה אך עם זאת, אסרטיבית ופועלת כמיטב יכולתה לספק את צרכי בנותיה והן תמיד נראות נקיות, לבושות ומטופלות היטב".
צוות המרכז התרשם מאישה אסרטיבית במיוחד, אשר "הביעה כעסים לא פרופורציונליים כאשר התבקשה להחליף יום ביקור".
מנהלת המעון דיווחה כי מדובר באם מסורה אך חרדתית, החוששת מן האפשרות שהאב ייקח את בנותיה.
מדיווח העו"ס עולה כי האם התנגדה נחרצות להרחבת הסדרי השהות מחוץ למרכז הקשר, בטענה שהאב רוכש לילדים "אוכל מקולקל כדי להרעיל אותם" וזאת, מאחר ולסברתה, הרס הוא לה מכונת כביסה באופן מכוון.
עוד דיווחה העו"ס כי האם נעלבה מאוד משאלתה בדבר "בריאותה הנפשית".
להתרשמות העו"ס, האם הינה "אישה פשוטה, ללא לימודים בסיסיים ... במהלך מפגשים במרכז הקשר, התנהלה באסרטיביות לא מותאמת. מדובר באישה חרדתית וחשדנית עם קווי אישיות מאוד נוקשים ...".
חרף התנגדותה של האם, המליצה העו"ס בתסקירה על הרחבת המפגשים בין האב לבין הקטינות למשך כשלוש שעות מחוץ למרכז הקשר, כאשר מרכז הקשר יהווה נקודת האיסוף, אך זאת אחת לשבועיים בלבד "עקב אילוצי עבודה של האב".
מצאתי ליתן תוקף של החלטה להמלצותיה. (החלטה מיום 6.6.2016).
7. תסקיר שני נערך ביום 4.9.2016.
בתסקיר זה דווח כי התקיימה וועדת הערכה במרכז הקשר בתאריך 6.6.2016 (עליה לא דווח בתסקיר הקודם) "וזאת בהמשך לרושם כי מדובר באב נורמטיבי, מתפקד היטב עם הילדים", כשלעומתו, "האם התגלתה כאישה נוקשה ולא מגלה גמישות בכל הקשור למפגשים של הילדים עם אביהם, בהתחשב בהתנהלות הצדדים בשנתיים האחרונות". (ודוק:
מעורבות העו"ס החלה רק ביום 16.3.2016 - ר' התסקיר מיום 6.6.2016).
חרף התנגדותה התקיפה של האם לקיום מפגשים ללא פיקוח, דווח כי בפועל התקיימו שני מפגשים תקינים מחוץ למרכז הקשר בתאריכים 6.6.2016 ו – 20.6.2016.
למפגש נוסף שהיה אמור להתקיים לאחר מכן ביום 4.7.2016 - לא התייצבה האם, מבלי ליתן כל הודעה על הביטול.
בשיחה טלפונית עמה, מסרה שהבנות חולות וכי שוהה היא עמן בסורוקה.
צוין כי בבדיקה שנערכה בחדר המיון לקטינה ב.מ.צ בתאריך 27.6.2016 בעקבות דלקת ריאות בה לקתה, "נצפו סימני חבלה על גופה - נצפתה נפיחות בחזה עם דימום תת עורי בגוון כחול, רגיש למגע. כמו כן, נצפו פצעים הנראים משניים במצח ובגפיים העליונות." בעקבות האמור, הגיש בית החולים דיווח למוקד לילדים בסיכון.
מס' ימים לאחר מכן - בתאריך 12.7.2016 - הוקם צוות טיפולי המורכב מעו"ס לחוק הנוער, ראש צוות, עו"ס המשפחה ועורכת התסקיר. התקיים מפגש עם הצוות ועם האם בלבד ללא נוכחות האב. התרשמות הצוות הטיפולי הייתה כי האם מסיתה את הקטינות ואף דורשת מהקטינות בנוכחותם, להדגים בפניהם הכיצד אביהן מכה אותן.
הובהר לאם כי עליה לאפשר הסדרי שהייה תקינים כי "אחרת נמליץ על העברת משמורת לאב".
לתסקיר לא צורף דוח של הצוות הרפואי – פרוטוקול ומסקנות.
מהמסגרת החינוכית דווח כי מדובר באם דואגת ואוהבת המביעה חרדה תמידית מפני חששה שמא האב ייקח ממנה את הקטינות.
מפגש נוסף שהיה אמור להתקיים ביום 18.7.2016 בוטל אף הוא, עת הגיעה האם למרכז הקשר, יחד עם בתה הצעירה "אשר קשורה לגפה, כמסורת אתיופית", על מנת לדווח על ביטול הביקור שהיה מיועד לאותו יום, עקב מחלתה של אותה בת.
משהתקשרה העו"ס על מנת לתאם עמה מועד חלופי, הודיעה לה האם בכעס כי תביא את הקטינים לשעה היעודה אך תגיש תלונה למשטרה כנגד האלימות שמפעיל האב כלפי הבנות.
וכך אכן פעלה.
מאותו מועד, התנהלו הסדרי השהייה כסדרם.
בסיכום תסקירה מציינת העו"ס כי אין ספק כי האם אוהבת את הבנות ודואגת להן ברמה הפיזית אך עם זאת, מצפייתה על הבנות, עולה הרושם כי הקטינות סגורות, זהירות ולעיתים אף עצובות בעוד שאצל אביהן המצב שונה בתכלית.
על אף הנטען, לא המליצה העו"ס על שינוי משמורתן של הקטינות אך הומלץ על הרחבת הסדרי השהייה באופן שהקטינות ישהו אצל אביהן אחת לשבועיים, כאשר האב יאסוף את הקטינות בימי שישי בשעה 12:00 ישירות מהמסגרות החינוכיות בהן הן מתחנכות וישיבן ביום ראשון עד השעה 10:00 ישירות לאותן מסגרות, וזאת במטרה למנוע מפגש ישיר בין האב לבין האם.
עוד המליצה העו"ס, על חיוב בקנס כספי בגין הפרת הסדרי שהות, חרף שנטען כי בוטלו שני מפגשים בלבד עקב מחלת הבנות.
8. דיון נוסף התקיים ביום 11.9.2016.
בדיון זה נשאלה האם למניע להתנגדותה להרחבת הסדרי השהות של הקטינות עם אביהן ותשובתה הייתה שהיא מעדיפה שהם ילונו אצלו רק בהגיען לגיל 6.
באת כוחה הבהירה כי הלנת הקטינות, שעה שאביהן ניתק כל קשר עמן לתקופה כה ממושכת וכאשר הקשר חודש אך לאחרונה ורק במסגרת מרכז הקשר, הוא זה אשר עומד מאחורי סירובה הנטען.
בדיון טען בא כוח האב כי בשיחות שערך עם עורכת התסקיר, נאמר לו כי "הסיכוי שהילדים יוכרו כנזקקים גבוה יותר" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 7-8).
בסופו של הדיון, הוריתי על קיום המפגשים בהתאם למתכונת עליה המליצה העו"ס בתסקירה וזאת בכפוף לבחינת תנאי הלנתן של הקטינות בבית אביהן – כדרישת באת כוח האם.
9. ביום 28.9.2016 עתרה העו"ס "בבקשה בהולה" למתן החלטה להסדרת זמני השהות לתקופת החגים.
לתסקירה צירפה העו"ס לסדרי דין דיווח עו"ס מלשכת הרווחה ב Y אשר ערכה ביקור בית בביתו של האב ובו תואר, כי האב מתגורר בבית אימו יחד עם אמו, אחותו הנשואה, בעלה ובנם, וכי הכין עבור הבנות מיטות מותאמות אותן מיקם בחדר של אמו אשר תישן יחד עימן במיטה נפרדת.
לנוכח הדיווח הנ"ל, עתרה העו"ס בתסקירה לאמץ, באופן מיידי, את המלצתה הקודמת לרבות המלצתה בדבר שהיית הקטינות בבית אביהן בראש השנה.
עוד הוסף באותו תסקיר כי "אנו פוסלים כל אפשרות של אלימות מצד האב כלפי הבנות", כאשר האינדיקציה לכך, לפי "אנשי מקצוע", הינה התנהלותן התקינה של הבנות כלפי אביהן – אשר אמורה הייתה להיות שונה אם אכן הייתה מופעלת כלפיהן אלימות.
10. לנוכח הדיווח החיובי בדבר קיומם של תנאים הולמים להלנת הקטינות, נתתי תוקף של החלטה להמלצות העו"ס בהתאם לאמור בהחלטתי בדיון הקודם, תוך שינוי שעת נטילת הקטינות בימי שישי, בשעה 14:00 תחת השעה 12:00, בהתאם לבקשת הצדדים. (החלטה מיום 28.9.2016).
ב - 29.9.2016 מודיעה העו"ס כי בהמשך להחלטה שניתנה על ידי, אותה קיבלה במענה טלפוני של מרכז מידע של בתי המשפט, מבקשת היא להבהיר את הרציונל שבהמלצתה לאיסוף הקטינות בשעה 12:00 ישירות מהמסגרות, חרף הסכמת הצדדים לנטילתן בשעה 14:00, שבמרכזו הרצון להגן על הקטינות לנוכח החיכוכים בין ההורים בעת המעבר של הקטינות לידי אביהן.
התבקשה תגובת הצדדים להודעת העו"ס. משלא ניתנה כל הודעה משותפת בדבר הסכמה לשינוי, הותרתי את החלטתי הקודמת על כנה, אשר ניתנה כאמור על בסיס הסכמתם המשותפת.
11. ביום 24.11.2016 הוגש תסקיר משלים ובו דיווחה העו"ס כי הצדדים מתקשים לתאם מועד ביקור ראשון של הקטינות אצל אביהן ומקום איסופן.
שוב חזרה העו"ס על עתירתה לאמץ את המלצתה הקודמת בדבר נטילת הקטינות בימי שישי ישירות מהמסגרת החינוכית, וביקשה כי תינתן החלטה מפורטת במתייחס לתאריך הביקור הראשון תוך מתן הוראה למשטרת ישראל לסייע בביצוע החלטתי במידת הצורך.
יודגש, כי האב מנגד לא עתר בכל בקשה בנדון.
חרף התנגדות האם, מצאתי לאמץ את המלצתה של העו"ס וקבעתי כי הסדרי השהות יתקיימו החל משעה 12:00 (החלטה מיום 12.1.2017).
ביום 18.1.2017 שלחה העו"ס לתיק ביהמ"ש הודעה המופנית לצדדים ובה המליצה על תחילת מועד הביקורים בסופי שבוע, באופן שבשבוע אחד יתקיים הביקור במרכז הקשר ובשבוע שלאחריו, יתקיים הביקור בביתו של האב.
בהמשך, קבעתי הסדרי שהות לתקופת החגים בהתאם להצעת האב בתגובתו מיום 30.11.2016 (ר' החלטתי מיום 19.1.2017).
12. תסקיר משלים נוסף הוגש ב - 3.4.2017 ובו צוין כי "עקב אילוצי העבודה של אב" - בוטלו המפגשים במרכז הקשר באמצע השבוע ובהמשך לסמכויות שהוענקו לה, קבעה העו"ס כי השבת הקטינים תתבצע במוצאי שבת בשעה 21:00, ולא ביום ראשון, בכניסה לתחנת הרכבת.
נטען, כי האם מבקרת את הוריה ב Z באותם סופי שבוע בהן שוהות הקטינות אצל אביהן ועל כן איחרה היא להגיע במוצאי שבת לשלושה מפגשים, חרף "שיש באפשרותה לחזור ל X ולאסוף את הילדים בשעה 21:00 כמבוקש".
אי לכך ומתוך "היכרותן עם האם והתרשמותן כי היא נוהגת להתנהל כעולה בדעתה", (ללא פירוט זהות גורמים), ממליצה העו"ס על חיוב בסנקציה כספית ככל שתאחר האם לקחת את הקטינות מעבר לשעה 21:30 וכי האב יפנה למוקד עירוני לעו"ס התורנית ככל שיתגלו קשיים באיסוף הקטינות.
בהמשך, מפרטת העו"ס את המלצותיה בנוגע לחלוקת זמני השהות בתקופת החגים.
13. בהחלטתי מיום 4.4.2017 הוריתי לצדדים להודיע עמדתם באשר להמשך ההליכים בתובענה זו.
בתגובתו עתר האב להעברת משמורת הקטינות אצל אביהן.
מנגד, טענה האם כי האב הוא זה אשר מאחר להשיבן למעט פעמיים בהן איחרה היא להגיע ברבע שעה בלבד עקב נסיעתה באוטובוס מ Z. האם מלינה על כך כי עקב אילוציה להגיע בשעה שנקבעה, נאלצת היא לעיתים תכופות להישאר לבדה בביתה ב X.
14. תסקיר נוסף הוגש ביום 25.6.2017 ובו דיווחה העו"ס על ביטול ביקור אחד בסוף שבוע עקב "אי הבנות" בין הצדדים וציינה כי תחתיו התקיים ביקור חלופי במועד אחר.
בעקבות השינוי ועל מנת לשמר את רצף המפגשים באופן שאלה יתקיימו אחת לשבועיים, ביקשה העו"ס מהצדדים לדלג על הביקור שתוכנן ולצורך וידוא המועדים המתוכננים, זימנה העו"ס את האם על מנת להבהיר לה פעם נוספת מה הם מועדי הביקור.
פורט בתסקיר אודות אירוע מיום 5.5.2017 שבו דיווחה הגננת כי האם לא הגיעה לאסוף את הבנות בשעה 12:00 ומשלא נענתה לטלפונים, נקרא האב להגיע במקומה. נטען כי האם מסרה גרסאות סותרות: פעם מסרה כי היא הייתה בעבודה ופעם אחרת מסרה כי סברה שהבנות אמורות לשהות עם אביהן באותו סוף שבוע ועל כן נסעה למשפחתה ב – Z.
לטענת העו"ס השיחה עם האם התנהלה בהתפרצויות זעם של האם ומאותו מועד הפסיקה האם לשתף פעולה עימה והפסיקה לענות לטלפונים.
אירוע נוסף צוין בתסקיר לפיו דיווחה מנהלת המעון למוקד לילדים בסיכון, כי לאחר שהאב לקח את הקטינה א. הגיעה האם למעון, התחילה לצעוק והתקשרה למשטרה בטענה כי מכים את הילדה ותוך כדי כך סטרה לעצמה.
לא צוינה עמדת האם לאירוע הנטען. תחת זאת קבעה העו"ס כי "גם בעבר נהגה האם להתלונן תלונות שווא כנגד האב במטרה להפסיק את הסדרי הראייה".
חרף אירועים אלה, דווח כי שני הביקורים שלאחר מכן התקיימו כסדרם.
לביקור השלישי שלאחר מכן (23.6.2017) לא הביאה האם את הקטינות לגן, וכשהגיע האב לקחתן לביקור באותו סוף שבוע, לא השיבה האם לא לטלפונים של האב, לא לאלו של הגננת וגם לא לטלפונים של העו"ס הכוננית. האב הודרך על ידי העו"ס הכוננית לפנות למשטרת ישראל אך בהעדר החלטה שיפוטית המחייבת את התערבות המשטרה, לא קיבל האב את הסיוע המבוקש.
בתאריך 25.6.2017 שוב דיווחה גננת המעון למוקד לילדים בסיכון כי הקטינה ב. לא הגיעה למעון על אף שתוכננה לה חגיגת יום הולדת. האם לא ענתה לטלפונים. הגננת דיווחה לעו"ס כי מזה תקופה ארוכה שהאם מתנהלת מול צוות הגן בצעקות, אינה משתפת פעולה ומפעילה מניפולציות שונות כדי להשיג את מבוקשה, כגון: נוטה לומר כי אינה מבינה עברית בעוד שבמקרים אחרים מבינה היטב את השפה. עם זאת, צוין כי לדברי מנהלת המעון, מדובר באם אוהבת המטפלת בילדיה כמיטב יכולתה.
בסיכום תסקירה, קובעת העו"ס כי עקב מבנה אישיותי של האם ועקב חוסר שיתוף פעולה מצידה, אין מנוס מהפעלת סנקציות כספיות על הפרת הסדרי השהות ומעירוב משטרת ישראל ביישום החלטותיי שניתנו בעניין קביעת הסדרי השהות.
יצוין שוב, כי לא נעשתה כל פנייה מצד האב ביחס לאף אחד מהאירועים הנטענים.
15. ביום 25.7.2017 עתר האב בתובענה מטעמו להעברת משמורת הקטינות לידיו (תלה"מ 56878-07-17), בטענה כי האם אינה ראויה לשמש כהורה משמורן וכי התנהלותה הן כלפיו והן כלפי הקטינות גורמת לפגיעה בקטינות.
קבעתי את התובענה במאוחד עם התובענה של האם ליום 13.11.2017.
16. ביום 6.9.2017 עתרה העו"ס בבקשה דחופה מטעמה למתן פסק דין בעניין המשמורת, בטרם מועד הדיון הקבוע, וליתן צו האוסר על האם להגיע לגני הילדים בימי שישי בביקורי סופ"ש של האב.
לטענת העו"ס, ממועד סיום המסגרות החינוכיות ובמהלך כל חודשי הקיץ, התקיימו הסדרי הביקור של האב רק עם הבת הצעירה, כאשר האם מחזיקה את בתה הצעירה ויחד בורחות הן מהאב, תוך צעקות גידופים והסתה כנגד האב.
זאת למדה היא מדיווחו של האב, הגננות וקצין המשטרה.
שוב יודגש כי לא נעשתה כל פנייה מטעם האב, במהלך כל חודשי הקיץ.
האב גם לא דיווח כי פנה למשטרה בעניין זה.
לא צוין כי העו"ס ביקשה את תגובת האם בנדון. תחת זאת, קבעה היא כי "אין ספק כי דברי ההסתה שנאמרים בנוכחות הילדים באותה העת פוגעות קשות בילדים ויוצרים מצג של קונפליקט נאמנות קשה". אי לכך, ובשים לב לתלונות השווא שהועלו בעבר כלפי האב, סבורה העו"ס כי יש ליתן פסק דין עוד בטרם הדיון שנקבע תוך מתן צו האוסר על הגעתה של האם לגנים בסיום המסגרת, באותם סופי שבוע בהן שוהות הקטינות עם אביהן.
מאחר והעו"ס איננה צד לתיק, קבעתי כי היא איננה רשאית לעתור בבקשות מטעמה ויש בידי הצדדים להגיש בקשה מתאימה למתן סעד כלשהו (החלטה מיום 8.9.2017).
חרף האמור בהחלטתי, שוב הועלתה אותה בקשה ביום 10.9.2017 כמשימה למתן החלטה, ושוב הוריתי לאב להגיש בקשה מטעמו במסגרת התובענה שהוגשה על ידו, תוך שהוספתי וקבעתי כי ככל שסבורה העו"ס לסדרי דין כי קיימת סכנה לקטינות, עליה לערב כבר עתה את העו"ס לחוק הנוער.
בעקבות החלטתי זו, הגיש האב בתאריך 25.9.2017, בקשה בהולה להעברת משמורתן של הקטינות לאלתר, בטענה כי האם מפרה את החלטות בית המשפט ובכך מסבה נזק לקטינות. בבקשה אין פירוט של טיבן של אותן הפרות ומועדן ותחת זאת, צורפה לבקשתו בקשתה הקודמת מטעם העו"ס.
יצוין עוד כי חרף שהבקשה הוגשה ביום 25.9.2017, הרי שהתצהיר שצורף לה הינו מיום 12.5.2017.
האם טענה בתגובתה, כי הקטינות אכן סירבו ללכת עם אביהן בתקופת חופשת הקיץ מאחר ומשפחתו של האב מסיתה את הקטינות כנגד אימן במילים כגון: "אמא שלכן מפגרת, חולה..." ושוב מלינה היא על הכאתן על ידי אביהן.
17. תסקיר נוסף הוגש ביום 1.11.2017 ובו מפרטת העו"ס את כל השתלשלות האירועים וסקירת התסקירים שהוגשו מאז תחילת מעורבותה.
דווח על אירוע נוסף מיום 15.9.2017 בו הפנתה האם טענות קשות כלפי הגננת המאפשרת לאב לאסוף את הקטינה מהגן.
נטען כי בו ביום הגישה האם תלונה נוספת כנגד האב בטענה לאלימות והרעבה.
במפגש עו"ס חוק הנוער עם הקטינות, דווח לעו"ס לסדרי דין כי כל ניסיונותיה של העו"ס לחוק הנוער לדובב את הקטינות לא צלחו והבנות לא ענו לשאלותיה כלל.
העו"ס מציינת כי להערכתה המקצועית ולדעת אנשי מקצוע נוספים, יש לראות בהתנהלות זו של הבנות כ "מדליקה מנורה אדומה, שהרי רק ילדים שגדלים בבידוד חברתי, עם צרכים רגשיים מבוטלים וחסכים רגשיים עמוקים, בתחושה כי סביבה הינה עוינת עבורם, לא נכנסים לאינטראקציה ולו מינימאלית עם גורם לא מוכר".
להערכתה, היות והאם מחבלת בהסדרי השהות, הרי שיש להעביר את המשמורת להורה שמסוגל לאפשר קשר תקין עם ההורה השני.
לסברתה, עולה חשש שהאם בעצמה גורמת לחבלות בקטינות על מנת להפליל את האב.
בפרק הערכת מצב הילדים, ציינה העו"ס כי הקטינות הינן מפותחות מכפי גילן, חברותיות, חייכניות אך נמנעות מקשר מילולי עם מבוגרים.
באשר לקטינה א. נטען כי ניכר פער בהתפתחותה הקוגניטיבית בהשוואה לשאר הילדים אך האם איננה מסוגלת להעניק לה את הנדרש ואין לה יכולות ומודעות לצרכיה ההתפתחותיים.
הוסף כי "להערכתנו המקצועית, הבנות משרתות את הצרכים הרגשיים של האם וכבר מתחילות לשלם על כך מחיר".
להתרשמותה, האם משדרת חשדנות כלפי הסביבה ומתנהלת בצעקות חסרות פרופורציה.
צוין כי האב נמצא בקשר טלפוני מתמיד עם הגננת.
עוד צוין, כי הגננת נחשפה להסתה של האם כלפי האב כאשר הקטינה מ. סיפרה לה כי "אבא לא טוב" וכשנשאלה מדוע, השיבה: "אמא אמרה".
צוין עם זאת כי לבנות קשר קרוב מאוד לאימן, אך לאם קשיים להפריד בין צרכיה לבין צרכי הקטינות.
לנוכח כל המפורט, ממליצה העו"ס לקבוע את משמורת הקטינות אצל אביהן ולקיים הסדרי שהות עם אימן תחת פיקוח.
מוסיפה העו"ס ומבהירה כי כל החלופות אשר הוצעו בתסקירה הובאו להתייעצות רב מקצועית עם המפקחת המחוזית לחוק לסדרי דין, המפקחת המחוזית לתחום הפרט והמשפחה והרכזת העירונית לחוק לסדרי דין וכל כולם היו בדעה אחידה כי טובת הבנות להעבירן מידי אימן ללא דיחוי.
התסקיר עצמו חתום רק על ידי העו"ס ולא צורף לו כל דו"ח מהוועדה הרב מקצועית.
18. ביום 13.11.2017 התקיים דיון במאוחד בשתי התובענות.
בדיון זה העלתה באת כוח האם את הקשיים שיש למרשתה בשיתוף פעולה עם העו"ס בהעדר מתורגמן שיתרגם את דבריה של העו"ס לשפה האמהרית.
נטען גם, שלנוכח קושי זה, נרשמים רק דברי האב כאשר העו"ס לא פוגשת את האם ולא רושמת טענותיה.
עוד הבהירה באת כוח האם, שלנוכח הקושי בשפה העברית הרי שהתבטאותה הינה באמצעות הדגמה בתנועות. כך גם כאשר מדגימה היא את טענתה בדבר הכאת האב את הקטינה.
בדיון זה דווח כי מאז שהסתיימה פגרת הקיץ מתקיימים הביקורים בסופי שבוע כסדרם.
כל ניסיונותיי להרחיב את הסדרי השהות בין האב לבין הקטינות, באופן שאלה יתקיימו אף באמצע השבוע, ולו באותו שבוע בו לא מתקיימים הסדרי השהות בסופ"ש, נדחו על ידי האב בטענה כי נבצר ממנו לעשות כן מאחר והוא מסיים את עבודתו בשעה 17:00.
אף הצעתי לפגוש את הבנות ביום שישי, יום בו אינו עובד, נדחתה על ידו.
בסופו של הדיון, הוריתי על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לבחינת מסוגלותם ההורית של ההורים, בשים לב להמלצת העו"ס על העברת משמורן של הקטינות לידי אביהן.
בסופו של יום – החלטה זו לא יצאה אל הפועל.
תחילה הודיע ב"כ האב כי המומחה אותו מיניתי מסרב לקבל את המינוי עקב אי ידיעת שפתם ורקעם התרבותי של הצדדים.
בהמשך הודיעה האם כי אין באפשרותה הכלכלית לשאת במימון עלות עריכת חוות דעת מומחה והצעתי לאב לשאת במימון ביניים בחלקה של האם – נדחתה על ידו.
אי לכך, הוריתי על קיום ישיבת הוכחות.
19. בין לבין, עתרה העו"ס ביום 13.2.2018 בבקשה בהולה להענקת שעות שילוב לקטינה ב. על מנת להכינה לקראת מעברה לכיתה א'.
לטענת העו"ס האם לא הסכימה לחתום על טפסי השילוב בעוד שהאב כבר חתם עליהם.
שוב חוזרת העו"ס על המלצתה להעברת משמורת הקטינים באופן מיידי לידי האב, ללא דיחוי, בהוסיפה כי המלצה זו עומדת בקנה אחד עם עמדת רשויות הרווחה והמפקחות המחוזיות.
יובהר כי אף בזו הפעם לא הוגשה כל אסמכתא לעמדתם של אותם הגורמים, כנטען.
שוב הבהרתי לעו"ס כי היא איננה צד לתיק ולפיכך איננה יכולה לעתור בשם אחד מהצדדים.
חרף האמור, לא הגיש האב כל בקשה לחייב את האם לחתום על טפסי השילוב ותחת זאת עתר להעברת משמורתן של הקטינות לידיו עוד בטרם ישיבת ההוכחות, תוך השגה על החלטתי דלעיל, בטענה כי בית המשפט "נתפס לטיעונים טכניים" .
בהחלטתי מיום 15.2.2018 קבעתי כי מצופה מהאב לעקוב אחר מצבן של הקטינות וככל שאכן מי מהן זקוקה לשעות שילוב, הרי שעליו לפנות בעצמו בבקשה מתאימה לבית המשפט.
כן הוספתי וקבעתי כי ככל שתוגש בקשה למתן הסעד בהתאם לנטען בבקשת העו"ס - אדרש לה בהתאם.
תחת זאת, שוב הגיש האב בקשה להעברת הקטינות למשמורתו (בקשה מיום 18.2.2018).
לנוכח טענת העו"ס בדבר קיומה של סכנה ממשית בהישארותן של הקטינות אצל אימן, הוריתי לעו"ס לחוק הנוער ליתן דיווח על מצבן.
מהדיווח שהוגש ביום 26.2.2018 עולה כי העו"ס לחוק הנוער איננה סבורה כי יש מקום למעורבותה, בהעדר קבלת דיווחים חריגים מאז בדיקתה מחודש 9/17 ובהינתן כי לדברי העו"ס לסדרי דין, המדובר בסכנה התפתחותית מתמשכת ולא בסכנה ממשית מידית.
20. על יסוד הסכמת הצדדים מיניתי עו"ד כאפוטרופא לדין לקטינות.
21. תצהיר התובע הוגש ביום 1.3.2018.
תצהיר הנתבעת הוגש ביום 11.3.2018.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 12.3.2018, במסגרתה נחקרו הצדדים עצמם, העו"ס לסדרי דין, והאפוטרופא לדין.
טענות הצדדים בתמציתן:
22. לטענת התובע, הסכים תחילה לקבוע את משמורתן של הקטינות אצל אימן ואולם בהמשך נוכח לראות כי האם אינה ראויה לשמש כהורה משמורן.
לטענתו, האם מסיתה את הקטינות כנגדו, מפרה צווים שיפוטיים, פוגעת בקטינות במזיד והכול במטרה להילחם בו (סע' 16 בסיכומיו).
לתמיכה בטענתו מפנה התובע בסיכומיו לתסקיר העו"ס שהוגש ביום 24.11.2016 המלמד לטענתו על תפקודה הלקוי של הנתבעת והתעלמותה מטובת הקטינות ומפנה לבקשה הבהולה אשר הוגשה ע"י העו"ס לסדרי דין מיום 13.2.2018 בדבר סירובה של האם לשתף פעולה לצורך הענקת שעות שילוב לקטינה בילאן.
כן מפנה הוא לשלל התסקירים שמהם עולה, לטענתו, המלצה חד משמעית להוצאת הקטינות ממשמורת אימן.
23. הנתבעת לעומת זאת מתנגדת מכל וכל לסעד המבוקש.
לטענתה, לאב אין מסוגלות הורית. האב אינו מקפיד על זמני השהות שנקבעו; האב הוא זה אשר בחר להתנתק מהן ולעבור להתגורר בעיר מרוחקת תוך שנמנע מלפגוש את בנותיו במהלך תשעה חודשים; הקטינות מוחזרות במוצ"ש כשהן מדיפות ריח רע ובמצב של עייפות ותשישות; תנאי מגוריו של האב אינם מתאימים לגידול הבנות היות ומתגורר הוא עם משפחתו המורחבת, שעה שהקטינות נאלצות לישון על הרצפה עקב שהייתם של כל בני המשפחה בסופי שבוע בבית הוריו. האב אף סירב לקיים מפגשים נוספים במהלך השבוע ובמרבית שעות היום נמצא בעבודה ואינו פנוי לבנותיו.
לטענתה, חשה היא עוינות מצד העו"ס כלפיה תוך התעלמות מהעדר הבנתה את השפה העברית.
לטענתה, לא אחת נאמר לה ע"י העו"ס שהיא "משוגעת" – דבר אשר גרם לאיבוד האמון בה.
עוד לטענתה, הקטינות קשורות אליה בעבותות וטובתן כי תהיינה במשמורתה.
24. ביום 6.3.2018 הגישה האפוטרופא של הקטינות דיווח, לאחר שקיימה פגישות עם הקטינות עצמן, עם האם, עם הגננות של הקטינות ועם האב.
האפוטרופא לדין סבורה כי יש להותיר את משמורתן של הקטינות אצל אימן תוך מתן הדרכה הורית התואמת את המציאות הישראלית השונה מתרבות המוצא.
על עמדתה זו חזרה האפוטרופא לדין גם בחקירתה בפניי.
דיון והכרעה:
25. שאלת המשמורת מוכרעת לעולם על פי עקרון טובת הקטין אשר הוכר כעקרון על במשפט הישראלי (ר' בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני – ניתן ב – 2.5.2005).
המונח "טובת הקטין" הינו מושג רחב היוצק את תוכנו הקונקרטי בהתאם למצב העובדתי הנתון בכל מקרה ומקרה (ר' בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני – ניתן ב – 2.10.2008).
26. אומר כבר עתה כי לא מצאתי כל נסיבות מיוחדות וכל שכן ראיות כבדות משקל המצדיקות העברת משמורתן של הקטינות אל אביהן ולא מצאתי לומר כי במקרה דנן, נתקיימו נסיבות מיוחדות השוללות את חזקת הגיל הרך.
נכון אמנם כי לתסקיר עו"ס, מעמד מיוחד שלדידו נקבע לא אחת כי יש ליתן לו משקל יתר בהיותו כלי עזר הניתן בידי השופט, ואולם בית המשפט אינו חייב לאמץ את כולו או חלק הימנו (ע"א 2591/92 גולדפין נ' גולדפין, פד"י מז' (2), 195).
במקרה דנן, לא מצאתי לאמץ את המלצות התסקיר בהיות מסקנותיה מבוססות על הערכות ו/או דעות אישיות ונעדרות תמיכה ממשית ובייחוד שעה שהאב לא גילה מעורבות יתרה לאורכו של ההליך ומעורבות זו קיבלה ביטוי רק לאחר שהעו"ס בעצמה עוררה בקשת תגובה, כפי שהובהר בהרחבה בפירוט לעיל.
ולהלן אפרט נימוקיי:
מסוכנות:
27. בחקירתה, הבהירה העו"ס כי המלצתה ניתנה בהתבסס על קביעתה כי האם הינה מסוכנת לקטינות.
כשהתבקשה להבהיר על אלו נתונים/מימצאים מבססת היא קביעה זו, השיבה תחילה כי הסיכון טמון בהסתת האם את הקטינות כלפי אביהן, בכך שביקשה מהן להדגים כיצד אביהן מכה אותן.
בהמשך, הבהירה כי הסיכון בו עסקינן הינו סיכון התפתחותי לקטינות, עקב סירובה של האם לחתום על טפסי שעות שילוב לקטינה ב. ועקב התרשמותה שהקטינות מפוחדות ונמנעות מליצור קשר מילולי עם אנשים מבוגרים היות וגדלו הן בצל אימן שהינה אם חשדנית שלא נותנת אמון באיש.
לטענתה, היות והאם הינה בעלת קווי אישיות בעיתיים, הקטינות נמצאות בסכנה רגשית מתמשכת בהעדר יכולת להשתלב מבחינה חברתית עם אחרים עקב אי יכולתן לסמוך על הזולת.
וכדבריה: "הסכנה היא רגשית ... ילד שגודל בתחושה שכל העולם עויין ... שצריך לחשוד מכל העולם ואי אפשר לחשוד בשום דבר, אפילו כשרואים גור של כלב כל הילדים רצים ורוצים לגעת בו, זה טבעי". (עמ' 22 לפרוט', ש' 26-32).
28. סבורני כי המדובר במסקנות מרחיקות לכת, שאינן מעוגנות דיין בחומר הראייתי המונח בפניי:
דומה כי הפער בתקשורת בין האם לבין העו"ס גרם לעו"ס לנקוט בעמדה שיפוטית כלפי האם, מבלי שנעשה ניסיון של ממש, להבין הקשרם של דברים על הרקע התרבותי והרגשי של האם כמו גם התעלמות מקשיי השפה של האם והקושי שלה לבטא את עצמה בצורה מיטיבה.
כך למשל ועל רקע אותו פער תרבותי וקשיי השפה, לא ניתן כל ביטוי לחששותיה של האם בתסקיריה השונים ובמקרים רבים נמצא כי טענות האב פורטו בעוד שמנגד אין פירוט של תשובת האם לאותן טענות.
29. כך לדוגמא נחושה הייתה העו"ס בקביעתה כי המדובר באישה חשדנית בעלת קווי אישיות בעייתיים, וזאת על אף שלא נערכו לה כל בדיקות אישיותיות ותוך חריגה מסמכותה כעו"ס לסדרי דין.
לא מן המותר לציין כי למסקנה זו בדבר אופייה ואישיותה הבעייתים של האם, הגיעה העו"ס כבר לאחר מפגש בודד עם האם כפי המתואר בתסקיר הראשון מיום 6.6.2016.
דומה כי העו"ס לא הייתה ערה מספיק להבדלי התרבות הקיימים:
פער זה הובהר היטב ע"י האפוטרופא לדין המשתייכת אף היא לקהילה האתיופית.
לדבריה, בקהילה האתיופית קיימת חשדנות בסיסית כלפי גורמים חיצוניים, עקב אי הבנה של דרישות אותם גורמים ובהעדר כל ידיעה בדבר טיבם ומהותם של אותם מסמכים עליהם נדרשים הם לחתום.
מסיבה זו לדבריה קמו בקהילה מגשרים קהילתיים אתיופיים ספציפים שמטרתם לתווך בין ההורים לבין הגורמים השונים, לרבות מתן הסבר בדבר נחיצות חתימתם על מסמכים כאלה ואחרים.
האפוטרופא העידה כי אף היא נתקלה תחילה בחשדנותה של האם, אשר אף סירבה להכניסה לביתה, אך הדבר לא הפתיע אותה.
לכשרכשה את אמונה של האם, זו פנתה אליה מיוזמתה וזימנה אותה לביתה, אף משכבר הוגש דיווחה לבית המשפט, סברה כי הביקור מתייתר.
30. על רקע הבדלי תרבות ואי ידיעת השפה ומנהגי המקום, נוצרה חשדנות של האם כלפי העו"ס, עת לתחושתה כבר מתחילה, הטילה היא דופי בהתנהלותה (ר' דברי האפוטרופא לדין בעמ' 124 לפרוט').
כך למשל, לא מצאה העו"ס כל פגם בכך ששאלה את האם בדבר "בריאותה הנפשית" (תסקיר מיום 6.6.2016), בעוד שלהבנת האם כונתה היא על ידה "משוגעת" – (ר' עדות האם בדיון ור' עדות האפוטרופא לדין אשר העידה כי האם חזרה והבהירה לה שהיא לא "נפש", כשהכוונה היא שהיא לא חולת נפש או משוגעת, כפי שסבורה העו"ס).
מכאן לסברת האפוטרופא לדין - מקור התנגדותה של האם כלפי העו"ס.
יודגש כי בכל תסקיריה, חזר ונשנה כחוט השני, אותו חשש של האם - אשר הובא לא רק בפני העו"ס אלא גם בפני כל הגורמים המטפלים כמו גם בפני הגורמים המחנכים - מפני האפשרות שבעקבות ההתרשמות שנוצרה, "ייקחו את ילדיה".
על חשש זה חזרה האם שוב ושוב אף באזני האפוטרופא לדין שמונתה, כמפורט בסע' 8 לדיווח מטעמה מיום 6.3.2018.
ואולם, לא זו בלבד שלא היה כל ניסיון להבין מקור פחדיה המוחשיים של האם, שעה שלתחושתה גידלה היא את בנותיה במשך שנים, ללא כל דופי, כשלפתע נדרשת היא להוכיח את "שפיותה", הרי שחשש זה אף קיבל חיזוק מדברי העו"ס עת הבהירה לה כי אפשרות שכזו אכן הינה בת פועל( "אחרת נמליץ על העברת משמורת לאב" – תסקיר מיום 4.9.2016 – חרף הכחשת אמירה זו ע"י העו"ס בעדותה בפניי – ר' עמ' 43, ש' 1-8).
בל נשכח גם כי במרבית המפגשים עם העו"ס, לא נכח מתורגמן לשפה האמהרית – כפי הודאת העו"ס בחקירתה, כאשר באחד מהם אף ביקשה מהאב לתרגם עבורה את דבריה לאם, עד אשר התערבה אישה שנכחה במקום, הדוברת אותה שפה, אשר הבהירה לאם כי התרגום איננו נכון (ר' עדות האב בעמ' 100, ולעומת זאת ר' עדות העו"ס בעמ' 31, ש' 24 ואילך).
בדומה, ניתן אולי ליתן פרשנות "מרוככת" יותר לפרשנות אשר ניתנה ע"י העו"ס ביחס לאירוע בו ביקשה האם מהקטינות להדגים כיצד אביהן מכה אותן.
לטענת העו"ס, אירוע זה ממחיש את ההסתה של האם כלפי אביהן של הקטינות.
לעמדת ב"כ האם, בשל הקושי בהתבטאות בשפה העברית, נעזרת האם לעתים קרובות בתנועות ידיה על מנת להמחיש את דבריה, וכך פעלה לטענתה אף במקרה דנן.
[ודוק: בתסקיר נאמרו הדברים בצורה מעט שונה: "תוך שהיא מדגימה להם תנועות של מכות" - ר' עמ' 3 לתסקיר מיום 4.6.2016 ולא צוין בו כי האם "ביקשה" מבנותיה להדגים את "המכות"].
למען הסר ספק – מובהר כי אין באמור כדי להצדיק את עצם ההדגמה של אלימות על הקטינות, באופן זה או אחר, ואין בכך כדי להכשיר את התנהלות האם בנדון ואולם, ניתן להבין מנגד את תסכולה של האם, עת חשה היא שטענותיה אינן נשמעות, בהעדר מתורגמן מתאים לשפתה, ושעה שמנגד העו"ס נחושה בדעתה כי האם היא זו אשר גורמת לחבלות בקטינות על מנת לשבש את הסדרי השהות עם אביהן.
לא ברור כלל על סמך מה הגיעה העו"ס למסקנה כה נחרצת, שעה שלא הוגשה כל תלונה כנגד האם ועו"ס לחוק הנוער אף לא מצאה מקום למעורבותה חרף הנטען.
דוגמה אחרת להסתה הנטענת היא הטענה שהעלתה האם בפני העו"ס כי האב רוכש עבור הקטינות "סנדביצים מורעלים שנמכרים בקיוסק" (עמ' 29, ש' 12-14).
עדות זו שונה מזו שהובאה בתסקירה מיום 6.6.2016, שם נטען כי האם התנגדה להרחבת הסדרי השהות בטענה שהאב רוכש לקטינות "אוכל מקולקל כדי להרעיל אותם".
העו"ס עמדה על כך שהאם השתמשה במונח "מורעל" ולא "מקולקל" (עמ' 32 לפרוט', ש' 16).
יצוין כי העו"ס התייצבה לחקירה על תסקיריה מבלי שהביאה עמה את החומר הרלוונטי בעניינם של הצדדים (עמ' 10, ש' 14), כשמרבית תשובותיה ניתנו, לטענתה, על בסיס זכרונה בלבד, חרף שחלפו כשנתיים לפחות ממועד עריכת תסקיריה.
עוד הוסיפה העו"ס והעידה כי הקטינות קוראות לאביהן "אבן" ובתרגום באמהרית זה נשמע כמו קללה.
אף זה לא צוין באף אחד מתסקיריה.
31. כשהתבקש האב להבהיר האם קיימות הסתות מצד האם, השיב הוא, שהאם קיללה אותו בנוכחות הבנות. כשהתבקש להבהיר מה הייתה הקללה, השיב: "היא אמרה לי שהוא לא מבין כלום" (עמ' 91).
בהמשך, הוסיף האב כי ההסתה מתבטאת גם בכך שהקטינות מסרבות לקחת עמן את המתנות שמביא להן.
האם מודה כי אכן סירבה פעם אחת לקבל את המתנות שהביא, בעקבות ריב שהתרחש ביניהם, אך לדבריה למעט אותה פעם, לא הביא הוא להן כל מתנה נוספת.
כך או כך, חרף ההסתה הנטענת, אליבא לגרסת האב, הקטינות נהנות מחברתו, אוהבות אותו וכיף להן איתו (עמ' 90).
לבסוף אציין, כי טענת העו"ס כי האם הייתה חשדנית וחרדתית עוד בטרם החלה את מעורבותה בטיפול במשפחה, איננה מקובלת עלי, בהעדר כל עיגון לנטען באף אחד מתסקיריה הקודמים.
32. יהא מקורה של חשדנות האם אשר יהא – השאלה היא האם יש באישיותה של האם כנטען כדי להשליך על התפתחותן הרגשית של הקטינות והעדר יכולתן להשתלב מבחינה חברתית, כטענת העו"ס?.
התשובה לכך לטעמי היא שלילית בהעדר כל עיגון למסקנה הנטענת.
ובמה דברים אמורים?
בתסקירה מיום 1.11.2017 מציינת העו"ס כי מדיווח חינוכי עדכני מיום 26.10.2017 עולה כי שתי הבנות מפותחות מכפי גילן וחברותיות מול יתר ילדי הגן.
משעומתה העו"ס עם האמור, הבהירה כי לקטינות יש בעיה עם מבוגרים ולסברתה, המדובר "בסימפטום לפגיעה".
לעומתה, דיווחה האפוטרופא לדין כי במפגשה הראשון עם הקטינות, הסתקרנו הן לדידה ושאלו אותה שאלות כגון "מי את?" "מה את עושה?" ולא גילו כל רתיעה הימנה.
עוד ציינה האפוטרופא בדיווחה מיום 6.3.2018 כי הגננות מדווחות על ילדות חברותיות ואהובות מאוד ובעדותה בפניי הוסיפה כי הגננות לא דיווחו לה על כל בעיה חברתית אצל הקטינות ואף היא בעצמה לא התרשמה מקיומה, אם כי סבורה היא כי הבת הגדולה "טיפה יותר מופנמת ופחות משתפת". לדבריה, הגננות סבורות שהמתח בין ההורים ניכר יותר על הבת הגדולה בעוד שהקטנה טרם "הפנימה" את המתחים בין ההורים.
עוד העידה האפוטרופא לדין כי בעדה האתיופית, לא נהוג לגדל כלבים ומכאן הפחד של הקטינות מפני כלבים, בהוסיפה שאף היא, עד היום, מבועתת מכלבים ובלא משים מעבירה את פחדיה לילדיה.
האפוטרופא לדין אשר ניהלה שיחות ארוכות עם ההורים ונפגשה עמם, ואף פגשה את הקטינות, דיברה עמן ועם הגננות המלוות אותן לאורך תקופה ארוכה, סבורה כי אין מקום להורות על העברתן של הקטינות לידי אביהן, חרף שהמדובר בשני הורים מיטיבים.
לדבריה, בכל מפגשיה עם הגננות והסייעות ובשיחותיה עמן, ציינו כל-כולן כי התרשמו מאם חיובית, מסורה, חמה ודואגת כשטובת הקטינות בראש מעייניה, והנמצאת בקשר תמידי עמן. אף היא התרשמה מאם חיובית ולסברתה, יש מקום ליתן לה "רשת תומכת שתיתן לה רוח גבית שהיא יכולה להצמיח לביאה, כי היא לביאה".
האפוטרופא התרשמה לחיוב גם מהאב ואין לה ספק כי הוא אוהב את בנותיו.
עם זאת, סבורה היא כי הקטינות קשורות מאוד לאמן, שאימן היא אם מיטיבה ואין לנתקן הימנה.
עדותה של האפוטרופא לדין היתה מהימנה עלי ומצאתי כי הינה מאוזנת.
33. אין גם בסירובה של האם לחתום על טפסי השילוב כדי להצביע על הסכנה ההתפתחותית עקב אופיה של האם – כנטען.
העו"ס העידה כי הפנייה אליה נעשתה מצד הגננת, אשר טענה בפניה שהאם לא הסכימה לחתום על הטפסים. בעקבות זאת, ניסתה העו"ס ליצור קשר טלפוני עם האם אך בשתי שיחות טלפון לא היה מענה.
עם זאת, מודה היא כי לא נעשתה כל פנייה לבאת כוחה, חרף שעולה מהפרוטוקול כי התקיימו שיחות טלפוניות ביניהן (ר' לדוג' עמ' 53, ש' 24).
יובהר כי לא זו בלבד שהאם אינה יודעת קרוא וכתוב ומתקשה בהבנת השפה, הרי שאין גם ביכולתה להסתייע באחרים היות ומתגוררת היא לבדה עם הקטינות, ללא קרובי משפחה וללא רשת תומכת.
האב כאמור לא עתר בכל בקשה בעניין זה, חרף שלדבריו, בעדותו בפניי, ידע על העיכוב ההתפתחותי של הקטינה כבר מתחילת חודש ספטמבר.
משהובהר לעו"ס כי ביום בו הוגשה בקשתה לביהמ"ש, יצרה באת כוחה קשר עם האם ובו ביום חתמה היא על אותו טופס דרוש - השיבה העו"ס כי לא ידעה על כך ואולי כן רשמה זאת בתסקירה.
לבסוף, מודה העו"ס כי האם אכן חתמה על הטפסים וכי קיבלה את הסיוע הדרוש אך הדבר לא צוין בתסקירה האחרון.
כך או כך, העו"ס מודה כי מחודש ספטמבר 2017 לא היו כל פניות מן המוקד בדבר קשיים בביצוע המפגשים, וכי לא נצפו כל תופעות פרנואידיות או תופעות של חשדנות מצד האם בחצי השנה האחרונה (שם, בעמ' 47, ש' 23-24).
34. דומה כי עיקר השגותיו של האב כלפי תפקודה של האם, הינו במתייחס להישגיהן הלימודיים של הקטינות.
"ש: איזה בעיות אתה רואה אצל הבנות שלך?
ת: בהתקדמות של הלימודים, זה אני רואה שזה לא ..."
(עמוד 70).
ובהמשך:
"... אני נתתי הזדמנות שהאימא תטפל בילדות כי יותר הגיוני שאימא תגדל
את הילדות ... עכשיו, במצב כזה אני רואה שיותר טוב אני ולא היא.
ש: למה? תסביר לי
ת: את הלימוד שלה זה מוריד אותם ומשאיר אותם אחורה"
(עמ' 81-82).
חרף דאגתו להתפתחותן החינוכית, לא מצאתי כי נקט הוא ביוזמה כלשהי לצורך קבלת סיוע עבור הקטינות.
יובהר כי אין בקביעת המשמורת בכדי לגרוע מאחריותו ההורית של האב, שהינה אחריות הורית משותפת ובין היתר, יוכל האב לסייע לאם בפנייה אל מול גופים שונים לשם הסדרת צרכיהן השוטפים של הקטינות למיצוי זכויותיהן.
ביטול מפגשים:
35. בתסקיריה פירטה העו"ס מס' פעמים בודדות בהן ביטלה האם את המפגשים ואולם, לא ברור, האם אלו נבעו ממניעים מוצדקים אם לאו. אין בפני כל אינדיקציה האם אלו נבחנו ע"י העו"ס אם לאו. (כגון: טענת האם כי שוהה עם הקטינות בבית החולים – ר' התסקיר מיום 4.9.2016; טענת העו"ס כי מאחרת למפגשים במוצ"ש, עם שובה באוטובוס מבית הוריה ב Z "חרף שיש באפשרותה לחזור ל X ולאסוף את הבנות בשעה 21:00 כמבוקש" - תסקיר מיום 3.4.2017).
לא מצאתי כי הוצגה תמונה עובדתית מלאה בעניין זה.
כך או כך, כאמור לא נעשתה כל פניה בעניין זה מצד האב ביחס לאף אחד מהאירועים הנטענים ולא הוגשה כל בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש או לאכיפת החיוב – דבר אשר היה בו לא רק כדי לשפוך אור על טענות הצדדים אלא גם כדי להביא אולי לפתרון המחלוקות בסוגיה זו.
אף ביחס לביטול המפגשים עם אחת הקטינות בתקופת החופש הגדול, לא טרח האב להגיש כל בקשה בנדון והעתירה היחידה הייתה מצד העו"ס בלבד, לאחר שהסתיימה תקופת החופש הגדול (ר' הבקשה של העו"ס מיום 6.9.2017).
לא ברור מדוע לא נעשתה פניה לבית המשפט בזמן אמת או למצער פניה לב"כ האם – ככל שלא היה מענה מצידה – שעה שמדברי העו"ס בחקירתה נלמד כי היו בידיה מספרי הטלפון של ב"כ הצדדים (ר' עמ' 42, ש' 2-4).
מכל מקום, ועל כך אין חולק גם מצידו של האב, מאז חזרתן של הקטינות למסגרות החינוכיות (בחודש ספטמבר 2017) ולפחות עד למועד ישיבת ההוכחות שהתקיימה בחודש מרץ 2018, מתקיימים ההסדרים כסדרם, והאם מגיעה באופן קבוע בסופי שבוע למקום המפגש (ר' עדות האב בעניין זה).
עד למועד כתיבת פסק הדין ומחודש 09/17, חלפה למעלה משנה וחצי, ולא הובאה לידיעתי כל טענה להפרה מצד האם. דומה כי האם הפנימה את חשיבות הקשר עם האב והבנות ואת תוצאות סרבנותה שהתקיימה תחילה.
יצוין גם כי האב, מאידך, ביטל על דעת עצמו את המפגשים שנקבעו באמצע השבוע, שנערכו בזמנו במרכז הקשר – כנקודת מפגש – וזאת, כטענת העו"ס בתסקירה מיום 3.4.2017, "עקב אילוצי עבודתו" - בניגוד להחלטותיי.
36. איני מתעלמת מהקשיים עליהם הצביעה העו"ס בכל הנוגע לסירובה של האם להרחבת המפגשים מחוץ למרכז הקשר ולהלנתן של הקטינות בבית אביהן.
אף אני בדעה כי הורה אשר אינו מסוגל לאפשר קשר טוב ותקין של הקטינים עם ההורה השני, או אינו רואה את חשיבותו של קשר זה, אינו ראוי להיות הורה משמורן.
אין חולק כי הורה הפוגם באיכות הקשר של קטין עם ההורה האחר, פוגם גם בהתפתחות הקטין עליו הוא מופקד (ר' והשווה תמ"ש (נצ') 25370-02-13 ש.ט. נ' ש.ט. – ניתן ביום 15.10.2015).
האם אכן הערימה קשיים בתחילת הדרך, וסירבה לבקשת האב להלנתן וככל הנראה אף הערימה קשיים בהרחבת הסדרי השהות במרכז הקשר. ואולם, עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשינוי שחל בהתנהלות האם מתחילת ההליכים כאשר, גם אליבא לגרסת האב, הביקורים מאז מתנהלים כסדרם.
37. איני מתעלמת גם מהקשיים עליהם הצביעה העו"ס בכל הנוגע ליכולותיה של האם לספק את מלוא צרכיהן של הקטינות. עם זאת, במצב הנתונים שבפניי, מול יכולותיה של האם, עומדת התנהלותו של האב המלמדת על מחויבות מועטה עד כה ביחס לקטינות.
אין חולק כי בפועל האם היא זו אשר טיפלה ומטפלת בקטינות, לפחות ממועד עזיבתו של האב את הבית, בחודש ינואר 2015.
התמונה המתקבלת ממכלול הדברים כפי שפורטו לעיל, הינה כי האם הינה ההורה הדומיננטי בחיי הקטינות, בעוד שהאב נפגש עם הקטינות תקופה ממושכת בתדירות מינימאלית.
מראשית ההליך, האב לא גילה מחויבות ממשית ומעשית ביחס לקטינות.
האב כאמור, נמנע מלהגיש כל עתירה לקיום מפגשים עם בנותיו עד אשר עתרה האם, כעבור כ – 8 חודשים בתובענה לקביעת משמורת.
גם אז פגשן לראשונה, כעבור כ – 10 חודשים, לבקשתו, אחת לשבועיים בלבד למשך שעה וחצי.
גם כאשר הוצאו המפגשים מחוץ למרכז הקשר, סירב האב לכל ניסיונותיי להרחיבן ולקביעת מפגש נוסף באותו שבוע בו אינו פוגש בהן, אף לא בימי שישי אחת לשבועיים, חרף כי טען שנבצר ממנו להגיע באמצע השבוע מפאת אילוצי עבודתו בעוד שבימי שישי אינו עובד (ר' פרוט' הדיון מיום 13.11.2017).
ודוק: לאב ניתנה הזדמנות במהלך כל ההליך הנמשך על פני כארבע שנים להפגין מחויבות מעשית מוגברת יותר למעורבותו בחיי הקטינות.
האב גם לא מקיים קשר טלפוני עם בנותיו במהלך השבוע בטענה כי האם מסרבת לענות לטלפון.
מיותר לציין כי כל פנייה בנושא זה לא נעשתה (עמ' 86 לפרוט').
הקטינות לעומת זאת קשורות לאמן והאם מהווה עבורן עמוד התווך מיום לידתן.
המלצת העו"ס על שינוי מקום מגוריהן המרכזי של הקטינות מבית אמן לבית אביהן, וניתוקן מאמן הינה בגדר טלטלה משמעותית בחייהן של הקטינות.
בנסיבות אלה, הפרדת הקטינות מאמן תיעשה אך ורק אם אכן קיים צבר ראייתי המלמד על כך כי יש בהתנהלותה ההורית של האם כדי לסכן את הקטינות וכי יש בקביעה להעברת משמורתן לידי האב, כדי לצמצם סיכון שכזה.
אף כי שוכנעתי כי האם אכן הערימה קשיים, בתחילת הדרך, בנסיונות העו"ס להרחיב את הסדרי השהות של האב עם בנותיו (קשיים אשר אינם נצפים יותר כיום), הרי שלא שוכנעתי כי הוצג בפני צבר ראייתי שכזה, לא בידי האב וגם לא בידי העו"ס.
38. נוסף על אלה, קיימים נעלמים לא מבוטלים בכל הנוגע לאפשרות שינוי משמורת ומגורי הקטינות בבית האב, שלטעמי לא נבחנו דיים ע"י העו"ס לסדרי דין ו/או לא ניתן להם משקל מתאים בתסקיריה.
העו"ס אף לא בחנה את התכנית ההורית של האב, בטרם מתן המלצתה.
העו"ס גם לא בדקה את יכולתן של הקטינות לעשות את המעבר.
התמונה המתקבלת מתסקיריה של העו"ס הינה תמונה חלקית ולא מלאה, ונעדר מידע מפורט ביחס לתכנית ההורית של האב, סידורי הלנה, יכולת הסתגלותן של הקטינות, השלכת ניתוקן מהאם וכיוצ"ב.
למעשה האב מעולם לא התמודד עם גידול הקטינות וסיפוק צרכיהן באופן שוטף ואין דומה שהיה בסופ"ש לשהייה שבשגרה.
לסברתו, די במפגשים אלה אחת לשבועיים כדי להכיר בצרכי הקטינות לאשורן (עמ' 85, ש' 18-24).
האב אינו ער מספיק לקשיים אשר עלולים להיווצר מניתוק הקטינות מאמן ולסברתו, אין הוא צופה כל בעיית הסתגלות מצידן (עמ' 84, ש' 29).
כשנשאל, הכיצד יעלה בידו לטפל בבנותיו ככל שתועבר משמורתן לידיו, לנוכח אילוצי עבודתו כנטען, השיב כי יעבוד פחות שעות ואולי אף יספיק להוציאן מהגן (עמ' 62); וכי לא תקום כל מניעה לאשר בקשתו לקיצור שעות עבודתו כי "זה רק תלוי בבקשה שלי. הם נותנים לי הכל ... מה שאני מבקש ואפילו שבאמצע היום, אני יכול לצאת לעשות את הסידור שלי ולחזור".
מדוע אם כן, נבצר ממנו עד כה מלתרגם את מעורבותו לזמני שהות ממושכים יותר עם בנותיו?
יוסף כי במהלך הדיון האחרון, לאחר שהצהיר כי אין לו כל בעיה לפגוש את הקטינות אחרי שעות עבודתו, הובהר לאב כי ככל שיעתור בבקשה לקיום מפגשים באמצע השבוע, הרי שניתן יהיה להידרש לה אף אם תקום התנגדות מצד האם.
מיותר לציין כי עד כה לא הוגשה כל עתירה בנדון.
39. חזקת הגיל הרך:
בהמלצות העו"ס לא ניתנה כל התייחסות לחזקת הגיל הרך, חרף גילן הרך של הקטינות ולא ניתן לה כל משקל.
חזקת הגיל הרך הקבועה בסע' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, טרם בוטלה, על אף האסכולה הסבורה כי מדובר בחזקה שאין לה עוד הצדקה בימינו.
חזקה זו עדיין עומדת על כנה אף כיום, וכל עוד לא בוטלה, אין בית המשפט יכול להתעלם ממנה ולצורך סטייה הימנה, צריך שיתקיימו טעמים כבדי משקל.
ויודגש כי המחוקק, גם בעת שקבע את הוראת סע' 25 לחוק, לא התעלם מטובת הקטין והוא מצא לנכון לקבוע את אותה חזקה מתוך מחשבה כי חזקה זו היא המיטיבה עם הקטין.
עם זאת, המחוקק קבע את חזקת הגיל הרך כחזקה הניתנת לסתירה ("אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת ....").
לסתירת החזקה דרושות ראיות כבדות משקל וכאלה אינן קיימות דיין בענייננו.
לא שוכנעתי כי מסוגלותה ההורית של האם נופלת מזו של האב. לאם היכולת לספק את צרכיהן הפיזיים והנפשיים של הקטינות בצורה טובה ויציבה.
אכן, גם אם האם נהגה בעבר שלא כשורה והערימה קשיים בקיום המפגשים מחוץ למרכז הקשר או בהלנתן של הקטינות ואף אם סירבה לעיתים לשתף פעולה עם גורמים אלה ואחרים, אין דבר זה מטה את הכף נגדה באופן שישלול ממנה את משמורת הקטינות על פי החזקה הסטטוטורית, במקום שאין חולק כי לשני ההורים מסוגלות הורית (ר' והשווה בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית – ניתן ביום 3.4.14).
בטוחני גם כי באמצעות הדרכה מתאימה ומעקב עו"ס לסדרי דין, ניתן יהיה לספק לאם כלים מתאימים לצורך הסתגלות ושינוי לנורמות החברתיות הקיימות ויש לאפשר לאם למצות הליכי טיפול והדרכה.
דומה כי עד כה האם עשתה שינוי משמעותי ונכונה לקבל על עצמה התחייבויות.
האב, לעומת זאת, לא הראה שום מחוייבות מעבר למה שנצפה בתחילה.
ודוק: נקבע שההכרעה בדבר טובתו הקונקרטית של קטין דורשת מבית המשפט אף הערכה בדבר הסיכוי לעתיד, כאשר זו מוגבלת להסקת מסקנות מתוך הנתונים הידועים בעבר (ר' והשווה בעמ' 27/06 פלוני נ' פלונית – ניתן ביום 1.5.06).
40. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, לא מצאתי לאמץ את המלצת העו"ס ולהורות על העברת הקטינות לידי אביהן.
אי לכך, הנני קובעת כי משמורתן הקבועה של הקטינות תהא בידי אימן.
הסדרי השהות בין הקטינות לבין אביהן יתקיימו באותה מתכונת הנוהגת כיום.
האם מחויבת להמשיך בהדרכה הורית.
עם זאת, היה וחלילה תמנע האם את ביקוריו של האב, ממניעים בלתי הולמים, ברי כי יהא בכך כדי להשליך על יכולתה של האם להמשיך ולשמש כמשמורנית לקטינות, ככל שתוגש תובענה מתאימה.
הנני מאחלת לצדדים כי יתנו ביטוי לכבוד הדדי כשטובת הקטינות לנגד עיניהן.
על מנת שלא להסלים את היחסים בין הצדדים ובתקווה כי הצדדים ישכילו לקיים תקשורת המיטיבה עם הקטינות, לא מצאתי בנסיבות העניין ליתן צו להוצאות.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטי הזיהוי של הצדדים ובני משפחתם.
ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.