עובדת של החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה שהתה כחודש וחצי בחופשת מחלה. על פי דף הפייסבוק שלה בתקופה זו היא נפשה בבתי מלון וביצעה פעילויות אקסטרים. היא תשלם למעסיקה כ-29,000 שקל.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ, דחתה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה נגד מעסיקתה. במקביל היא חייבה את העובדת להשיב כספים. בפסק הדין נמתחה ביקורת קשה על העובדת שנסעה עם משפחתה לבית מלון, טיילה ואף קפצה בנג׳י בזמן ״חופשת מחלה״.
העובדת הועסקה בחברה כמנהלת חשבונות ומזכירת המנכ״ל כ-9 שנים. במאי 2016 היא קיבלה זימון לשימוע והשיחה נערכה בהמשך אותו חודש. לאחר ישיבת השימוע הגישה העובדת אישורי מחלה עבור תקופה של כחודש וחצי. בסמוך לסיום חופשת המחלה היא פוטרה.
בתביעה נגד החברה טענה העובדת שהשימוע נעשה שלא כדין שכן לא פורטו בו הטענות כלפיה. בנוסף לטענתה, הוא נערך בנוכחת מנכ״ל החברה בלבד, ללא נציג נוסף. העובדת טענה שהמנכ״ל תקף, ביזה והשפיל אותה ועתרה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.
החברה טענה מנגד כי במהלך השנים איכות עבודתה של התובעת ירדה. כך למשל היא סירבה לטפל בגביית שכר דירה והוצאות חשמל או בהארכת תוקף של ערבויות בנקאיות. בנוסף, היא הרבתה להיעדר לצורך עניינים פרטיים.
החברה הגישה תביעה נגדית בה טענה שהעובדת דיווחה במשך 5 שנים על ״שעת הורות״ אף שהייתה זכאית רק ל-4 חודשים ראשונים לאחר חופשת הלידה.
תמונה קשה
השופטת אריאלה גילצר-כץ דחתה את כל טענות התובעת. היא ציינה שבמכתב הזימון לשימוע הועלו טענות ביחס לתפקודה, נמסר לה על השימוע מבעוד מועד וניתנה לה זכות הטיעון.
השופטת הוסיפה שהתובעת עצמה הודתה שלא היו לה הזמן והאפשרות לתת תפוקה מלאה במשרד וביקשה לעבוד בחצי משרה.
זאת ועוד, החברה הוכיחה שלאורך השנים היו בין הצדדים ״עליות וירידות״, כלומר, הזימון לשימוע לא נפל על התובעת כרעם ביום בהיר. בנוסף, התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי סירבה לבצע מטלות שביצעה בעבר ולמעשה עשתה ככל העולה על רוחה.
עוד הבהירה השופטת כי התובעת לא יכלה לקבוע מי יערוך לה את השימוע ונערך לה שימוע כדין. עוד היא ציינה כי התובעת לא פירטה אילו מילים מבזות אמר לה המנכ״ל ובפני מי כך שעילת לשון הרע לא הוכחה.
בהמשך כתבה השופטת שהצטיירה תמונה קשה בנוגע להתנהלות התובעת בקשר לימי המחלה. היא ציינה ש״מחלתה״ של התובעת לא מנעה ממנה לבלות עם משפחתה וחברים בסרטים, במלונות, בחוף הים ובפעילות אקסטרים, כעולה מדף הפייסבוק שלה. היא אף קפצה בנג״י למרות שלטענתה חלתה בוורטיגו.
״מעשים אלה הם בגדר גזל של כספי הנתבעת״ הבהירה השופטת וציינה כי ״הקלות הבלתי נסבלת״ בה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה שאת המחיר שלה משלמים המעסיקים.
השופטת ציינה שעקרונית היה על התובעת להשיב את תמורת ימי המחלה אך המעסיקה לא תבעה החזר בנקודה זו.
במקביל קיבלה השופטת את התביעה שכנגד וקבעה שהתובעת הייתה אמונה על דיווחי השעות אך עשתה דין לעצמה.
בסופו של דבר קבעה השופטת שעל התובעת להשיב לחברה 8,360 שקל. בנוסף היא חויבה לשלם שכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל והוצאות משפט בסך 500 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד צפריר אשכנזי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד רוית שחמון ממן
עו״ד ישעיה ירון
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין