"התנהלות קלוקלת ארוכת שנים" – כך כתב השופט דני צרפתי על עיריית טבריה, שדרשה תשלומים של כ-106,000 שקל מתושבת חלשה, בלי שום סדר ובלי ראיות משכנעות, בלשון המעטה.
השופט דני צרפתי מבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת קיבל באחרונה את עתירתה של תושבת טבריה נגד העירייה, וקבע כי היא משוחררת מכל חוב שהוא בגין ארנונה מים וביוב. בפסק דינו דחה השופט את גרסת העירייה, שהתבססה בעיקר על רישומים פנימיים.
העותרת התגוררה בדירה שכורה בבעלות חברת "עמידר", בין השנים 2000-2012. העירייה טענה כי על פי רישומיה, העותרת ובן זוגה צברו בשנים אלה חוב בסך כולל של למעלה מ-106,000 שקל בגין מיסים שונים (ארנונה, מים וביוב).
בהקשר זה העירייה טענה כי לאורך השנים נשלחו אל העותרת הודעות דרישה ומכתבי התראה וכן בוצעו הליכי גבייה שונים, כולל הטלת עיקולים בשנים 2013-2014. לגרסתה, העיקולים הוסרו לפנים משורת הדין לאחר שהעותרת התייצבה במשרדיה והבטיחה שתסדיר את חובותיה.
העותרת הציגה גרסה שונה לגמרי, כשטענה שרק בסוף שנת 2016, נודע לה פתאום על החוב, כאשר ניגשה לסניף הבנק שלה וגילתה שעל חשבונה הוטל עיקול.
כלומר לטענתה במרוצת השנים היא לא קיבלה אף דרישת תשלום או התראה כלשהי, ואף לא ננקטו נגדה הליכי גבייה כלשהם.
עוד היא טענה כי עזבה את הדירה ביולי 2012 מבלי להותיר חוב כלשהו, והודיעה על כך לעמידר.
חובה כפולה ומכופלת
לאורך פסק הדין השופט צרפתי מתח ביקורת חוזרת ונשנית על העירייה, כאשר ציין כי בחינת המקרה מלמדת על "התנהלות קלוקלת ארוכת שנים מצד העירייה", וכן על מחדלים שנמשכו שנים בכל הקשור לנקיטת הליכי גבייה אקטיביים כנגד העותרת.
בין היתר, השופט הסביר כי העירייה לא ידעה לדייק לגבי תקופת החוב או הטיפול בו, ואף לא הציגה פירוט או תיעוד כלשהו לגבי החוב, למעט תיעוד פנימי שבעיני השופט היה "רחוק מלספק".
"העובדה לפיה העירייה אינה טוענת כי נגבו כספים כלשהם על חשבון החוב הנטען מכח וכתוצאה מפעולת גבייה מינהלית כלשהיא שלטענתה נקטה, מחזקת את גרסת המשיבה לפיה פעולות כאלו כלל לא ננקטו", כתב השופט.
השופט הזכיר שגם אם עמידר לא דיווחה לה, העירייה יכלה בקלות לברר מי מחזיק בדירה ולגלות שהעותרת עזבה את הדירה כבר ב-2012 ודיווחה על כך לעמידר, במקום להתחיל לשלוח דרישות תשלום אחרי שהעותרת כבר לא גרה במקום.
על כך השופט הוסיף כי העירייה "העירייה גם לא סיפקה הסבר כלשהוא לישיבתה בחיבוק ידיים במשך כמעט 5 שנים (מתחילת 2012 ועד שלהי 2016)".
יתרה מכך, השופט אף חידד את נקודה זו והבהיר כי מאחר שמדובר באישה שהיא זכאית לדיור ציבורי בשל מצב כלכלי קשה, הרי שחובת העירייה לנהוג באופן קפדני, הגון וזהיר היא "כפולה ומכופלת".
בתוך כך השופט אף העיר כי דרישות התשלום עצמן שהן אינן ברורות, הקורא הסביר כלל לא יכול להבין מהו היקף החוב.
בסיכומו של דבר, השופט הורה על מחיקת כל החובות לכאורה של העותרת, וכן על ביטול העיקול שהטילה העירייה על חשבון בנק שלה. כמו כן, העירייה חויבה לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 שקל.
יש לציין כי העתירה הוגשה גם נגד עמידר. בשלב מסוים סוכם כי העתירה תימחק בהסכמה, לאחר שעמידר הבטיחה לתרענן את נוהליה באופן שיבטיח כי להבא, הודעה על שינוי זהות מחזיק בדירותיה, תימסר לרשויות.
- ב"כ העותרת: עו"ד רונן צרפתי על-פי המינוי הלשכה לסיוע משפטי ת"א
- ב"כ המשיבה 1 (העירייה): עו"ד אילון נבו
- ב"כ המשיבה 2 (עמידר): עו"ד גל אמיר
עו"ד משה ימין
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין