ב.ד. נ' עירית טבריה ואח'

פתח דבר

1.העותרת, התגוררה בדירת עמידר בטבריה (להלן: "הדירה") יחד עם בן זוגה לשעבר וילדיהם, החל מ- 04/2000 ועד ל – 07/2012, אז עברה העותרת להתגורר עם ילדיה, בבית הוריה בXXX, ואילו בן זוגה לשעבר נותר להתגורר בדירה.

2.עפ"י המשיבה מס' 1, עיריית טבריה (להלן: "העיריה"), העותרת ובן זוגה צברו חוב כספי בסך כולל של 106,193 ₪ (להלן: "החוב") בגין מיסי עירייה (ארנונה, מים וביוב) שלא שולמו לכאורה משנים עברו (בכתב תשובה פירטה העירייה וצירפה תיעוד כי החוב הנ"ל מתייחס לחובות משנת 2006, בעוד שמנספח א' להודעתה מיום 22/5/2018, למדנו כי החוב הנדרש עומד כבר על 109,767 ₪ ומתייחס לחובות משנת 2000!).

3.במסגרת עתירתה, מבקשת העותרת, המיוצגת ע"י יחידת הסיוע המשפטי, כי יוצהר שהיא לא צברה כל חוב כלפי העירייה בגין ארנונה, מים או ביוב, ולחלופין, עותרת היא לקבוע, כי חובה כלפי העירייה התיישן ו/או לוקה בשיהוי ניכר ועל כן מן הדין לפוטרה מכל חוב, אם קיים.

מהלך הדיון בעתירה

4.העתירה שבדיון הוגשה תחילה כנגד העירייה בלבד. ברם משעה שבמהלך הדיון בצו הביניים, עלה הצורך בצירוף המשיבה מס' 2, עמידר (להלן: "עמידר") לעתירה, הוגשה בקשה מתאימה בנדון ולה נעתרתי (ראה החלטה מיום 18.3.18). בעתירה המנהלית המתוקנת אשר כללה את עמידר כמשיבה, יוחסה לעמידר רשלנות כלפי העותרת, בעיקר משלא דיווחה עמידר לעירייה על עזיבת העותרת את הדירה, כמפורט לעיל.

5.בבקשתה לצו ביניים ביקשה העותרת לעכב הליכי גבייה מנהליים כנגדה, זאת עד להכרעה בעתירה גופה. בהחלטתי מיום 10.1.18 הוריתי על עיכוב הליכי הגבייה כנגד העותרת, כפוף להפקדה כספית בסך 1,000 ₪.

במסגרת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים בבקשה למתן צו ביניים לעיכוב הליכי גבייה (מיום 29.1.18), הוברר מחד כי העותרת לא השלימה את ההפקדה הכספית עפ"י ההחלטה לעיל. מאידך, בדיון הנ"ל גובשה הסכמה להימנע מנקיטת הליכי גבייה נגד העותרת, זאת עד להכרעה בעתירה.