ביטלו עסקת מכר מחשש שבעלת הדירה חולת אלצהיימר

בית המשפט קבע כי הספק לגבי כשירותה המשפטית של המוכרת היה מוצדק, בפרט לנוכח סירובו של בנה למסור להם אישור רפואי על מצבה.

בית משפט השלום בתל-אביב קבע לאחרונה כי זוג שביטל זכרון דברים עקב חשש שהמוכרת לוקה באלצהיימר פעלו באופן לגיטימי וזכאי לקבל חזרה מקדמה ששילמו בסך 50 אלף שקל. השופטת גלית אוסי שרעבי קבעה כי החשש של בני הזוג היה מבוסס, בין היתר נוכח דברים שאמר להם בנה של המוכרת לאחר החתימה וסירובו להמציא אישור רפואי שיפיג את הספקות שעלו בהם בדבר כשרותה לבצע את העסקה.

בני הזוג חתמו בנובמבר 2014 על זכרון דברים שבו התחייבו לרכוש את הבית תמורת 2.75 מיליון שקל, וזמן קצר לאחר מכן העבירו לבנה של המוכרת מקדמה בסך 50 אלף שקל.

לפי גרסתם, לקראת החתימה על הסכם המכר הם הגיעו לבית עם אדריכל אך בעלת הדירה לא זיהתה אותם. בהמשך, הם ביקשו להיפגש עמה אך בנה הגיע לפגישה במקומה ואמר שאמא שלו חולת אלצהיימר ולא זוכרת כלום.

בשלב הזה התעורר בלבם חשש כבד לגבי היכולת שלה לחתום על הסכם המכר, והם הודיעו כי לא ימשיכו עם העסקה ללא אישור רפואי שהיא כשירה. אלא שהבן לא הסכים להמציא להם אישור, ולימים הודיע על ביטול העסקה אך סירב להחזיר להם את כספם.

כעבור 3 חודשים הגישו בני הזוג תביעה להחזר המקדמה ולפיצוי מוסכם של 50 אלף שקל עקב חוסר תום לב, הסתרת מידע והטעייה. התביעה הוגשה נגד הבן שניהל מולם את המשא ומתן, ואחיו, שירש את האם שנפטרה בינתיים.

הבן טען מנגד כי אמו הייתה צלולה וכשירה. הוא הכחיש כי אמר לתובעים שהיא חולת אלצהיימר וטען כי התלוצץ באופן כללי על מצבם של אנשים מבוגרים. בנסיבות אלה לתובעים לא הייתה לטענתו כל זכות להתנות את העסקה באישור רפואי, וסירובם לרכוש את הדירה מהווה הפרה של זכרון הדברים.

לחלופין הוא טען כי גם בהנחה שאמו הייתה חולה לא הייתה הצדקה לביטול כיוון שאפשר היה לאשר את העסקה בבית משפט.

זכותם לא להיכנס להרפתקה

השופטת גלית אוסי שרעבי העדיפה את גרסת התובעים על פני גרסתו המאולצת של הנתבע בדבר ההלצה. משכך, השופטת קבעה כי החשש של התובעים לגבי העסקה היה לגיטימי והם היו רשאים לדרוש אישור רפואי ולא להתקדם עם העסקה נוכח סירובו של הנתבע.

"לא היה מקום לכך שהתובעים יאותו להתקדם בהתקשרות עד לחתימת הסכם מכר והשקעת מלוא כספיהם בסכום בלתי מבוטל לרכישת הבית, שעה שהיה ספק בכשירות המוכרת להתקשר בהסכם מסוג זה", כתבה.

באשר לטענה החלופית, קבעה השופטת כי כניסה להרפתקה של רכישת דירה שדורשת אישור של בית משפט מחייבת מודעות. במילים אחרות, הנתבע היה צריך ליידע את התובעים מראש על מצבה של אמו, כדי שישקלו האם הם מעוניינים בעסקה שדורשת הליך משפטי שאורך זמן.

לפיכך נקבע כי לא התובעים הפרו את התחייבויותיהם אלא הנתבע, שהפר את חובת הגילוי ותום הלב כלפיהם. על כן, התובעים זכאים לקבל חזרה את המקדמה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום.

עם זאת, השופטת דחתה את הדרישה לפיצוי המוסכם נוכח הספק בכשירות המנוחה לחתום על זכרון הדברים. הנתבעים חויבו באגרת משפט חלקית וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 5,850 שקל. 

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין