לפסק הדין בעניין מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' רועי הלוי ו- 54 אח'
קבוצת "גרעין הראל" הקימה היאחזות על קרקע בנגב, ללא אישור מהמינהל. פקח שהבחין במבנים שהקימו, ביקש את פינויים. הקבוצה לא התפנתה, והמינהל התריע כי יפנה אותם בעצמו. בתגובה, הגישה הקבוצה בקשה לצו מניעה כנגד המינהל. בימ"ש השלום אישר את הצו. המינהל ערער למחוזי- האם ה'מתנחלים' יפונו?
הקבוצה, אשר הציגה עצמה כ"גרעין התיישבות" ומונה 55 אנשים, הקימה היאחזות על הר אלדד, ממערב לאתר עבדת שבהר הנגב. כשלושה ימים לאחר שהגיעה למקום, הבחין פקח של מינהל מקרקעי ישראל בשורה של מבנים ארעיים שצצו בשטח.
לאחר שהתראת פינוי ותלונה על הסגת גבול למשטרת דימונה לא סייעו, הודיע להם המינהל במכתב, כי הינו רשאי לסלקם מהקרקע. בתגובה לכך, פנו חברי הקבוצה לבימ"ש השלום בבאר שבע, וביקשו צו בהול ומידי לביטול והפסקת כל הפעולות הבלתי חוקיות שעומד המינהל לבצע. במסגרת זו, הם עתרו לצו זמני שיימנע את גירושם מהקרקע.
ביהמ"ש קיבל את בקשתם, עד לבירור ההליך המשפטי עד תום. בתגובה, הגיש המינהל בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בבקשה נטען, כי מדובר בחבורת פולשים, שלא הייתה להם כל זכות להתנחל על מקרקעי ציבור ששייכים למדינה.
לדברי המינהל, הקבוצה מעולם לא טענה או הוכיחה, אף לא לכאורה, כי יש לה זכות כלשהי במקרקעין ועל כן, בקשתה לצו המניעה הזמני הוגשה בהיעדר ניקיון כפיים, ועליה להידחות על הסף.
עוד הוסיף, כי מאחר שמדובר בפלישה טרייה, רשאי המינהל לפנותם בהתאם להוראות חוק המקרקעין.
המשיבים טענו, כי המדינה לא החזיקה בפועל בקרקע קודם להגעתם. עוד טענו, כי ההודעה על כוונת המינהל לפנותם הוגשה בחלוף המועד המתיר לו לעשות כן, על פי החוק, ומשכך דינה להתבטל.
הם הוסיפו וטענו לאכיפה סלקטיבית מטעם המדינה. הם אמנם הסכימו כי לא קיבלו זכות או הרשאה להתיישב בקרקע, אולם לדבריהם, יישובים רבים אחרים הוקמו בדרך זו, ובהם היישובים מרחבעם ועזוז שבפתחת שלום, אשר הוקמו בדרך דומה. כנגדם, טענו המשיבים, לא נקט המינהל בהליך כלשהו, ומשכך, ניסיונו לסלקם מהשטח מהווה אפליה.
ידי המשיבים אינן נקיות בעליל
נשיא ביהמ"ש, השופט יוסף אלון, קיבל את בקשת הערעור של המנהל וקבע כי בימ"ש השלום טעה במתן הצו.
"מקרקעי הציבור והמדינה אינם הפקר. זהו יסוד מוסד בסדר החברתי ויסוד מרכזי בקיום חברה ומדינה הפועלת עפ"י חוק ודין. זכותה של המדינה, ואף חובתה, לעשות ככל הניתן עפ"י דין, למנוע פלישה למקרקעי ציבור ומשנתגלו כאלה, לפעול בדרך היעילה ביותר הקיימת עפ"י דין לתיקון המעוות ופינוי הפולשים מסיגי הגבול", כתב השופט.
לדבריו, המשיבים מודים ומאשרים בפה מלא כי אין למי מהם זכות קניינית, חוזית, מנהלית או אחרת בקרקע. במצב בו, אין חולק שמדובר במקרקעי ציבור, וכאשר המשיבים ידעו זאת, ברור שפנייתם למניעת הפינוי נעשתה בכפיים מוכתמות ולא נקיות בעליל.
לעניין הטענה בדבר אכיפה הסלקטיבית, קבע השופט, כי המשיבים לא הציגו מסמך או ראייה המאשרים כי המינהל אישר לתושבי היישובים האחרים את ההיאחזות. המשיבים חויבו בהוצאות משפט של 7,500 שקל.
90% מהאדמות שייכות למינהל
לדברי עו"ד יערה גוטרמן-גולדנשטיין, העוסקת בתחום המקרקעין, "90% מאדמות מדינת ישראל שייכות למינהל. כך, שדרושה הסכמתו לשם הקמת ישוב חדש או היאחזות".
"בית המשפט קבע כי מאחר שהמינהל שלח פקחים על מנת לוודא שאין אדם אשר פלש לשטחי המדינה, הרי שהוא מחזיק בקרקע בפועל, ואין לפרש את החוק באופן מצומצם ולקבוע, כי חזקה פירושה שהייה מתמדת בשטח. עוד נקבע כי המתנחלים לא פנו לבית המשפט בתום לב ואף לא הוכיחו אפליה בינם לבין ישובים אחרים."
"לבסוף", מוסיפה עו"ד גוטרמן-גולדנשטיין, "לפנים משורת הדין, הורה בית המשפט למתנחלים לפנות את השטח בעצמם ואם לא יעשו כן, יפנה אותם המינהל באמצעות פקחיו.
לפסק הדין בעניין מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' רועי הלוי ו- 54 אח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.