ת"א 9869-04-15 שלו ואח' נ' ר. ואח'

לפני תביעה ע"ס 100,000 ₪ להשבת סך 50,000 ₪, דמי מקדמה ששילמו התובעים לפי זיכרון דברים לרכישת בית מיום 14/11/14 (להלן: "זיכרון הדברים"), וכן לחיוב בפיצוי המוסכם בסך 50,000 ₪, הקבוע בזיכרון הדברים. זיכרון הדברים נחתם מול הבעלים הרשום של הבית אותה עת, שלימים הלכה לבית עולמה (מפאת כבודה ובשים לב לעניינים פרטיים שיירשמו ביחס אליה, לא יצוין שמה במסגרת פסק דין זה, ותיקרא להלן: "המנוחה").

הנתבע 1, הינו בנה של המנוחה ויורשה, ואילו הנתבע 2, בנה הנוסף של המנוחה, בא בדברים עם התובעים עובר לכריתת זיכרון הדברים ולאחריו.

טענות התובעים:

1.התובעים, שהינם בני זוג, טוענים כי המשא ומתן לרכישת בית המנוחה התנהל מול הנתבע 2, שהציג עצמו כמיופה כוחה של המנוחה. עימו סוכמו מחיר הרכישה, מועד מסירת החזקה בבית וכן כי הצדדים יחתמו על חוזה מכר תוך 30 ימים. הנתבע 2 יצא מהחדר בו חתמו התובעים על זיכרון הדברים בעת ביקורם בבית המנוחה והלך להחתים את המנוחה בחדר אחר בו שהתה, כשהתובעת 2 (להלן: "התובעת"), שהינה עו"ד במקצועה, מתלווה אליו. התובעת שאלה את המנוחה האם היא יודעת על מה היא חותמת, והמנוחה השיבה "הוא מוכר את הבית". לאחר הסרת צו עיקול שרבץ על הבית, שילמו התובעים, באמצעות המתווך, את דמי המקדמה.

2.משהגיעו התובעים לבית המנוחה בליווי אדריכל וקבלן שיפוצים מטעמם לשם קבלת הצעות מחיר להתאמת הבית לצרכיהם, שאלה המנוחה את התובעים "מי אתם?", וזאת בשני ביקורים שונים שערכו בבית. כעבור זמן הודיע ב"כ התובעים דאז (להלן: "ב"כ התובעים") כי הינו מתקשה לקבל מסמכים מהנתבע 2 לשם התקדמות בהליכים לכריתת חוזה וביקש לתאם פגישה במשרדו בנוכחות המנוחה, ברם הנתבע 2 סירב לכך שהמנוחה תגיע לפגישה והתייצב לבדו. בפגישה סירב הנתבע 2 להמציא מסמכים שונים, ומשנשאל האם אחיו יודע שהוא מוכר את הבית, השיב "זה לא עניינך". באשר למנוחה אמר כי היא לא זוכרת כלום וכי היא חולת אלצהיימר. ב"כ התובעים אמר לנתבע 2 כי עליו לשכור שירותי עו"ד. הלה טילפן לעו"ד, יצא מהמשרד ונעלם. בהמשך שלח עו"ד קמפלר, אליו פנה הנתבע 2, לב"כ התובעים, טיוטת חוזה מכר, אך התובעים לא הסכימו להמשיך בעסקה מבלי לקבל אישור רפואי בדבר כשרותה הקוגנטיבית של המנוחה. הנתבע 2 ועו"ד קמפלר סירבו לדרישה זו והוצב לתובעים אולטימטום לפיו, אם לא יחתמו על החוזה, זיכרון הדברים מבוטל. כך אף הודיע עו"ד קמפלר ביום 01/01/15.

3.לטענת התובעים, הנתבע 2 ניהל עימם משא ומתן שלא בתום לב, תוך הטעיה ותרמית, כשהוא יודע ומעלים המידע ביחס למצבה הרפואי והקוגנטיבי של המנוחה. מכאן עתירת התובעים להשבת דמי המקדמה ששילמו, נוכח ביטול זיכרון הדברים, ולחיוב בפיצוי המוסכם בשל הפרתו ומחמת חוסר תום לב.

טענות הנתבעים:

4.הנתבע 2 טען כי לא הציג עצמו כמיופה כוח של המנוחה וזו חתמה בעצמה על זיכרון הדברים שנכתב בכתב ידה של התובעת, כשהתובעת נוכחת במעמד החתימה, במהלכו הסביר הנתבע 2 למנוחה את מהות המסמך. הנתבע 2 התגורר עם המנוחה אותה עת וסייע לה, טרם ייצוגה ע"י עו"ד. התובעת היתה מודעת למצב המנוחה ולא ביקשה מלכתחילה אישורים רפואיים אודות מצבה. זיכרון הדברים גיבש את מלוא הסכמות הצדדים כנדרש בהסכם מכר מקרקעין.

5.באשר למצב המנוחה - בשנת 2013 לקתה המנוחה באירוע מוחי שפגע ביכולותיה הפיזיות ואף החלה ירידה מסוימת בזיכרונה "לטווח קצר", אך יכולתה הקוגנטיבית לא נפגעה. הנתבעים אף הצהירו כי המנוחה צפתה בחדשות, היתה מעורה בנושאים פוליטיים, קראה ספרים והיתה לה הבנה קוגנטיבית נורמטיבית עד מספר ימים לפני שהלכה לבית עולמה, בחודש 05/15. הנתבע 2 הכחיש כי הודיע לתובעים שהמנוחה סובלת מאלצהיימר וטען שהתלוצץ כי כולם סובלים מאלצהיימר, כלומר, מירידה תפקודית.