בני זוג שהתגרשו ערכו התמחרות למכירת הדירה המשותפת. אבי האישה זכה אך ביטל את הצעתו. השופט דחה את גרסתו לפיה עשה זאת כמחווה של רצון טוב לאם חתנו לשעבר, כדי שתוכל לרכוש את הדירה בעצמה, וקנס אותו.
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל באחרונה חלק מתביעה שהגיש בחור נגד חמו לשעבר, בעקבות ביטול זכייה בהתמחרות לרכישת הדירה שלו ושל גרושתו. השופט מוטי פירר קבע כי אבי האישה לא הוכיח את טענתו כי ויתר על הזכייה לטובת אם חתנו – שרצתה לרכוש את הדירה בעצמה.
התובע ובתו של הנתבע נישאו ב-2011. כעבור שנתיים וחצי השניים חתמו על הסכם גירושין שאושר בביה"ד הרבני באשקלון, במסגרתו הסכימו שדירתם תימכר והם יחלקו בכסף שווה בשווה.
בשנת 2014, לאחר שהתקבלה שמאות שהעריכה את שווי הדירה ב-450,000 שקל, הצדדים ערכו "התמחרות" – מפגש שבו רוכשים פוטנציאליים מציעים מחיר וההצעה הגבוהה זוכה. בפרוטוקול ההתמחרות נקבע קנס של10% מסכום ההצעה אם הזוכה לא יעמוד בהתחייבותו לרכוש את הדירה.
בפועל מי שהגיע להתמחרות הם אביה של האישה ואמו של הגבר. בהיעדר משתתפים נוספים, היה ברור שהדירה תימכר לאחד משניהם.
אם התובע הציעה 500,000 שקל ואילו אבי האישה הציע 550,000 שקל, וזכה. אלא שמאוחר יותר, עוד לפני חתימה על חוזה מכר, קיבלו האם והתובע הודעה על ביטול העסקה.
התובע טען שלנוכח ההודעה הזו יש לחייב את הנתבע בפיצוי המוסכם (55,000 שקל), בהתאם למה שנקבע בפרוטוקול ההתמחרות.
אולם הנתבע טען מנגד, שאמו של התובע היא זו שביקשה ממנו לוותר על הדירה, והוא נעתר לבקשתה כמחווה של רצון טוב – טענה שאם התובע הכחישה מכל וכל.
הנתבע הוסיף שאין ספק כי אילו היה יודע שיידרש לשלם את הקנס לא היה מסכים לוותר על זכייתו. לחלופין הוא טען כי גם אם טענת התובע תתקבל, הוא זכאי לכל היותר לחצי מהפיצוי, כבעלים של מחצית הדירה.
כדאי שהסכמות יהיו בכתב
המחלוקת שנדונה בפני השופט פירר התמצתה למעשה בשאלה עובדתית אחת: האם ביטול זכייתו של הנתבע נעשה לבקשתם של התובע ואמו או שמא מיוזמתו שלו.
בתמצית, השופט לא מצא ראיות התומכות בגרסת הנתבע, וציין כי הנסיבות תומכות בעמדה ההפוכה. משכך, נקבע כי התובע מעולם לא ויתר על זכותו לפיצוי המוסכם.
בין היתר, השופט ציין כי "יש מקום לצפות כי ככל שהצדדים היו מבקשים לסטות מאשר הוסכם ונחתם ביניהם, עליהם היה לעשות זאת במסמך בכתב. השופט העיר שאילו גרסת הנתבע הייתה נכונה, מתבקש שלפחות בשלב שבו הסכים לוותר על זכייתו יתנה זאת בביטול הפיצוי – ושוב, בחתימה על מסמך בכתב".
בנוסף לכך השופט זיהה אי התאמות בין עדותו של הנתבע לבין עדותה של בתו, שעשויה לרמוז על כך שהשניים לא באמת רצו לרכוש את הדירה, אלא ביקשו לאתגר את אמו של התובע על מנת למקסם את המחיר שהיא תציע.
ואולם, בנוגע לסכום הפיצוי, השופט קיבל את גישת הנתבע, והסביר כי הפיצוי בשיעור 10% ממלוא מחיר הדירה מיועד לשני בני הזוג לשעבר – כאשר כל אחד מהם זכאי למחצית הפיצוי.
לפיכך, בסיכומו של דבר התביעה התקבלה במחציתה, והשופט הורה לנתבע לשלם לתובע 27,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד און ינקו
- ב"כ הנתבע: עו"ד ירון ממן
עו"ד ענבל אלוש לוצאטו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין