גבר מוסלמי שביטל אירוסין ארוכים ישלם לארוסתו לשעבר 48,000 שקל. "לא ניתן לאכוף על הנתבע להתחתן עם מי שאין ליבו חפץ, אך בכך אין לפוטרו מלפצות את התובעת על נזקיה מביטול הנישואין", קבע השופט.
בית משפט השלום בקריות קיבל לפני מספר ימים (ב') את תביעתה של אישה מוסלמית שדרשה פיצויים מארוסהּ, לאחר שהאחרון ביטל את חתונתם המיועדת. "לא ניתן לאכוף על הנתבע להתחתן עם מי שאין ליבו חפץ, אך בכך אין לפוטרו מלפצות את התובעת על נזקיה מביטול הנישואין", כתב השופט שלמה מיכאל ארדמן.
ב-2012 השניים קיימו טקס אירוסין, ומאז היו מאורסים במשך כשנתיים וחצי. אולם אז ביטל הנתבע את החתונה. לדברי התובעת, הוא עשה זאת לאחר שסירבה לערוב לו להלוואה מהבנק בסכום של 250,000 שקל.
ברבות הימים, השניים, המשתייכים לעדה המוסלמית, פתחו בחיים חדשים וכיום שניהם נשואים לאנשים אחרים.
בתביעה שהגישה ב-2015, התובעת טענה כי העניקה לנתבע עשרות אלפי שקלים כסיוע לבניית ביתם העתידי, ואף פירטה הוצאות נוספות שלדבריה מגיעים לה בחזרה.
בנוסף, היא תבעה פיצוי על עגמת הנפש והסבל שנגרמו לה.
מנגד, הנתבע טען בין השאר כי מבחינה משפטית, השניים מעולם לא ראו את עצמם כבולים בחוזה, ולקחו בחשבון את האפשרות שיחסיהם לא יבשילו לידי נישואין. לטענתו, ביטול החתונה הגיע בעקבות מחלוקות רבות בינו לבין התובעת, ובין משפחתו למשפחתה.
בכל הקשור להלוואה מהבנק, הנתבע טען כי עניין זה היווה סיבה אחת מתוך רבות, לכך שהחליטו לבטל את החתונה.
אף שציין כי ראוי היה שהצדדים יביאו מומחים לדין השרעי (המוסלמי) שיסבירו את משמעותו הדתית של טקס האירוסין, השופט ארדמן הסביר כי העילה המשפטית של הפרת נישואין אינה דתית אלא אזרחית.
באופן כללי השופט אף ציין כי אמנם בנסיבות מסוימות ניתן לפסוק פיצויי הסתמכות ועגמת נפש עבור הבטחת נישואין שהופרה. לפי השופט, השאלה האם נכרת בין הצדדים חוזה קשורה לדיני החוזים – האם גובשה אצל הצדדים כוונה רצינית לכרות חוזה – מה שנקרא בלשון המשפטית "גמירות דעת".
מעמד פגיע ורגיש
לגופו של עניין, השופט השתכנע שבמקרה זה הסכמת הצדדים אכן הבשילה להבטחת נישואין מחייבת. קביעה זו נבעה ממספר טעמים, למשל משך הזמן שבו הצדדים הכירו עד שהתארסו, ההשקעות הכספיות שהשקיעו בבניית ביתם המיועד, והעובדה שכבר קבעו תאריך לחתונה ואף הזמינו אולם.
"כל הנסיבות האמורות מלמדות שאין מדובר בקשר ראשוני תיאורטי בין בני הזוג, אלא בקשר מוגדר שהצדדים פעלו לממשו במשך תקופה ארוכה", כתב השופט, והסיף כי במצב כזה נוצרה ההסתמכות של בן הזוג השני על הכוונה להינשא.
כמו כן, השופט סבר שעצם העובדה שהנתבע ביקש מהתובעת לחתום על ערבות, מלמדת שהוא ראה את עצמו כנשוי לה.
בתוך כך השופט קיבל את עמדת הנתבע שלפיה הסכסוך נוצר ממספר סיבות, אך הסביר כי הדבר אינו פוטר אותו מאחריות.
לעניין סכום הפיצוי, השופט הבהיר כי הצדדים לא הביאו ראיות ברורות לגי הוצאות כספיות. לכן הפיצוי – בסך 40,000 שקל בתוספת 8,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – נפסק עבור נזק לא ממוני – עגמת הנפש שנגרמה לתובעת.
בהקשר זה השופט לקח בחשבון את העובדה שבינתיים התובעת שיקמה את חייה. מאידך, השופט התחשב בכך שמלכתחילה התובעת היתה גרושה, כך שמעמדה בחברה שמרנית הוא "פגיע ורגיש יותר", כלשונו.
לקריאת פסק הדין ת"א 36813-11-15
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ג'ו יוסף בן דוד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין