ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה דחה בשבוע שעבר תביעה לדמי שימוש שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, על תקופה שבה ישב בכלא, ובדירה התגוררה אישה אחרת – שזהותה שנויה במחלוקת דרמטית.
"תביעה זאת הינה ספיח למסכת הליכים משפטיים, שניהלו הצדדים ומרביתם הסתיימו", כך נפתח פסק דינה של השופטת אלה מירז, שדנה בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, בה ביקשה לחייב אותו בדמי שימוש ראויים – בגין דירתם המשותפת.
השניים נישאו לפני כ-30 שנה ולפני-15 שנה עלו ארצה מאתיופיה. בחודש אוגוסט 2012 הם נפרדו, וזמן קצר לאחר מכן האישה עברה למקלט לנשים מוכות, בעקבות אירועי אלימות מצד בעלה. כשנתיים אחר כך הם התגרשו וחתמו על הסכם גירושין.
בתוך כך האיש הורשע בעבירות אלימות במשפחה נגד האישה, ונדון לשלוש שנות מאסר וחצי, שהסתיימו בפברואר השנה.
מאוגוסט 2014 האישה מתגוררת בדירה שכורה במרכז הארץ. בין לבין, התנהלו הליכי פירוק שיתוף בדירה שהייתה שייכת לשניים, שבסופם היא נמכרה על ידי כונס נכסים.
עד שנמכרה, התגוררה בדירה אישה בשם ק'. התובעת טענה כי מדובר "באישה השנייה", מאהבת של הנתבע. מנגד, הנתבע טען כי מדובר בבת הבכורה של הצדדים, כפי שמצוין בתעות הזהות שלה.
התובעת טענה כי כשיצאה מהמקלט לנשים מוכות בחודש אוגוסט 2014, נאלצה לשכור דירה למגוריה מאחר שבדירת הצדדים התגוררה המאהבת – והכחישה שמדובר בבתה – בהסכמת הנתבע ובניגוד לרצונה. לכן, כך נטען, נמנע מהתובעת לעשות שימוש בדירה או להשכיר אותה.
כלומר, טענתה של התובעת הייתה כי המאהבת תפסה את הדירה כ"ידו הארוכה" של הנתבע. כשנשאלה מדוע לא חזרה הביתה, השיבה "בגלל שפחדתי מהאישה השנייה".
מנגד, הנתבע טען כי התובעת עזבה מיוזמתה וללא כל סיבה הגיונית, בעוד שהוא במאסר, כך שלא עשה שימוש בדירה ולא יכול היה למנוע מהתובעת לעשות בה שימוש.
ק' העידה במשפט וצידדה בגרסת הנתבע כשאמרה שהוא והתובעת הם הוריה, והכחישה כל גילוי עריות בנה לבין הנתבע.
לא נגרם נזק
השופטת מירז הבהירה כי לשאלת זהותה של ק' יש השלכות על התביעה – במידה שמדובר בבתם של הצדדים המתגוררת עמם, יש פחות מקום להטיל "אחריות" על הנתבע. בסוגיה זו, לאחר שניתחה את העדויות, השופטת החליטה שהרישום בתעודת הזהות של ק' מכריע את הכף לאפשרות שאכן מדובר בבתם של הצדדים.
יתרה מכך, השופטת ציינה כי בכל מקרה התובעת ו-ק' התגוררו יחד לפחות 15 שנה, כלומר הסיטואציה בה מתגוררת ק' בדירה, היא המצב השגרתי בין אם כבת ובין אם כאישה שנייה..
בנוסף, השופטת זקפה לחובת התובעת את העובדה שמסיבה לא ברורה, התביעה לא הוגשה גם נגד ק'. "העדר מעש זה מלמד על רשלנות תורמת מצד התובעת שיש בה כדי להוות סיבה נוספת שלא לקבוע דמי שימוש ראויים בנסיבות הענין", כתבה השופטת.
על כך השופטת הוסיפה כי מאז שעזבה את המקלט, המדינה משלמת לתובעת את שכר הדירה, כך שמחוץ לבית לא נגרם לה נזק כלכלי כלשהו.
בסיכומו של דבר, השופטת דחתה את התביעה וקבעה כי "התובעת כשלה בהוכחת הנזק שנגרם לה מאי הפינוי ומהוכחת פעולות שעשתה לפינוי הגב' ק. ועולה כי לא חזרה לדירה מיוזמתה".
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד סנא סירייה-חוסין
- ב"כ הנתבע: עו"ד גאשאו אחיהון
עו"ד חגית אפרתי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין