ביהמ"ש: דיווח על הוצאות פיקטיביות של עסק מחייב באיזון המשאבים

בני זוג שהפעילו גן ילדים התגרשו. הבעל טען שיש להעריך את שווי הגן, שנותר בבעלות האישה, ללא הוצאות שכירות כיוון שהוא מופעל בנכס של הוריה. הטענה נדחתה לאחר שנמצא כי הוא בעצמו דיווח לרשויות המס על הוצאות שכירות

השופטת ענת אלפסי הכריעה לאחרונה בתביעה לאיזון משאבים בין בני זוג. אחת המחלוקות הייתה מה שווי העסק של גן ילדים שהפעילו השניים ונותר בבעלות האישה. האיש טען שהעסק אינו כרוך בתשלום דמי שכירות מאחר שהוא פועל מנכס של הורי האישה, כך ששוויו 427,000 שקל. בית המשפט קבע שמכיוון שהאיש דיווח לרשויות המס על קיזוז שכירות, שווי העסק צריך לכלול את ההוצאה הזו והוא עומד על 342,365 שקל בלבד.

בני הזוג נישאו ב-2006 ולהם ארבעה ילדים (תלמידי יסודי וחטיבת ביניים). במהלך החיים המשותפים הם הקימו גני ילדים, כשהאישה מטפלת בילדים והאיש עוסק בהיבטים הארגוניים, כולל התנהלות מול רואה החשבון, אחזקת הגן וכיוצא באלה, לצד עבודתו כנהג מונית.

במרץ 2018 הזוגיות נקלעה למשבר והאיש עתר ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני. חודשיים אחר כך, לאחר שהאישה ביקשה צו למניעת הטרדה מאיימת בטענה שהוא מטריד אותה ומאיים עליה ועל הילדים, הסכימו השניים על פירוד פיזי. לאב נקבעו הסדרי שהות ובני הזוג הסכימו למכור את הדירה המשותפת.

בעקבות הפרידה, הגן המקורי נסגר ונפתח גן ילדים בשם חדש ובאמצעות אותו צוות. האישה המשיכה לטפל בילדי הגן, הפעם כגננת שכירה, בעוד שהבעלות במקום נרשמה על שם גיסתה.

ביולי 2018 הגיש האיש תביעה לאיזון משאבים, ובפברואר 2019 הצדדים התגרשו.

בית המשפט מינה אקטואר להערכת שווי נכסי הצדדים. שווי הגן הוערך על ידי האקטואר ב-342,365 שקל אם מתחשבים בהוצאות השכירות, וב-427,000 שקל ללא דמי שכירות.

טענתו המרכזית של האיש הייתה שיש לאמץ את תחשיב המומחה לפיו ללא דמי שכירות שווי הגן 427,000 שקל. לשיטתו, יש להורות על איזון משאבים לא שוויוני ולקבוע שהאישה תעביר אליו בתחשיב הכולל 322,826 שקל משום שהיא נותרה עם כושר ההשתכרות הגבוה.

מנגד, האישה טענה כי לעסק עצמו אין שווי למעט היותו מקור פרנסה. בנוגע לדמי השכירות היא טענה כי עד 2016 הגנים התנהלו מבית הוריה ללא גביית שכר דירה, אך משנת 2017 אימה דורשת 10,000 שקל לחודש - גם עבור שלוש השנים הקודמות.

ניהל את הכספים

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה באשדוד, השופטת ענת אלפסי, לא מצאה בסיס לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש.

היא ציינה שבחינת העדויות מעלה כי האיש הוא שניהל את ענייני הכספים בגן בעוד שהאישה עסקה בטיפול בילדים. כמו כן, האיש הודה בחקירתו הנגדית כי חתם על המסמכים שהגיש רואה החשבון לגבי הוצאה בגין דמי שכירות.

השופטת הבהירה שיש להעריך את שוויו של כל נכס באופן התואם את הדיווחים לרשויות המס. "משעה שהאיש הודיע לרשויות המס כי קיים רכיב של דמי שכירות יש לראות בו כמי שמודה בקיום רכיב זה והדבר הוא בבחינת השתק שיפוטי", כתבה.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שיש להביא בחשבון את דמי השכירות כהוצאה, כך שווי העסק עומד על 342,365 שקל.

עוד קבעה השופטת שקיימת זהות בין הגן הקודם לגן החדש, שנותר למעשה בבעלות האישה. 

בחישוב הכולל נקבע שההפרש בין נכסי האישה לנכסי האיש עומד על 26,480 שקל בלבד לטובת האישה. השופטת הורתה על איזון ההפרש באמצעות חלוקת הכספים שנותרו בחשבון הבנק המשותף. 

לא ניתן צו להוצאות.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין