פצע שהתפתח בעכוזו של חולה לב ששהה באשפוז ממושך בבית החולים שיבא-תל השומר הלך והחמיר. למרות זאת לא נערכה התייעצות עם מומחים ולא ננקטו הפעולות המתחייבות לפי הנהלים.
בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את משרד הבריאות לשלם יותר מ-670 אלף שקל עקב רשלנות בטיפול בפצע לחץ שהתפתח בעכוזו של חולה לב שאושפז בבית החולים שיבא-תל השומר. השופטת אורלי מור-אל החמיאה לצוות על הצלת חייו של החולה, שהגיע לבית החולים במצב קשה, אך בצד זאת קבעה כי הטיפול בפצע הלחץ לא היה סביר, וכתוצאה מכך החולה נדרש לטיפולים רבים ולתקופת החלמה ממושכת, ונותר עם צלקת מכאיבה.
התובע (64) הגיע ב-2012 לבית החולים בשל אירוע לבבי ועבר צנתור וניתוח לב פתוח. הוא היה מאושפז במשך כחודשיים, שבמהלכם התפתח בעכוזו פצע לחץ שהלך והחמיר. לפי גרסתו וגרסת בני משפחתו, הם לא היו מודעים לקיומו של הפצע עד שהתובע הועבר למרכז שיקום. רק אז, כשהמצב כבר היה חמור, הם עירבו פלסטיקאי מומחה והחלו בטיפול אינטנסיבי ששיפר את מצבו.
במסגרת תביעת הרשלנות הרפואית שהגיש נגד משרד הבריאות (שבית החולים בבעלותו) טען התובע כי נהלי בית החולים למניעה ולטיפול בפצעי לחץ הופרו במקרה שלו בכמה היבטים: הצוות לא הקפיד על שינויי תנוחות, לא בוצע שינוי בטיפול גם לאחר שהטיפול שננקט לא עזר, הוא לא נבדק על ידי רופא פלסטיקאי כמתחייב ולא ניתנו למשפחתו הסברים כדי שיוכלו לסייע לו, בפרט נוכח העובדה שהיה במצב קוגנטיבי קשה ולא היה מסוגל לקבל הסברים בעצמו.
משרד הבריאות טען מנגד כי המעקב אחר הפצע היה צמוד ומקצועי, התובע טופל בדרך המקובלת בהתחשב במצבו הרפואי הכולל, וכי ההחמרה המשמעותית אירעה בעת השיקום ולא בבית החולים.
פגיעה בסיכויי ההחלמה
השופטת מור-אל הסכימה כי המעקב אחר התפתחות הפצע היה צמוד ותועד כראוי אלא שזה לא הספיק, שכן הצוות לא הקפיד על קיום הנהלים שחייבו נקיטת פעולות מגוונות לטיפול ומניעת החמרה.
כך, ציינה השופטת כי הצוות הרפואי לא דאג לכך שהתובע ישנה תנוחות בתדירות הנדרשת ואף לא שינה את סוג הטיפול גם אחרי שבוע שבמהלכו מצבו החמיר.
עוד נקבע כי לכל אורך האשפוז לא נערכה כל התייעצות עם רופאים והטיפול נותר בידי האחיות בלבד. "שני המומחים מטעם הצדדים ועדי הנתבעת, כולם הסכימו שרופא פלסטיקאי היה צריך לבדוק את התובע ואולם רופא כזה לא בדק את התובע חרף המלצת הצוות הסיעודי... נדמה שלא צריך להכביר מילים, שהמדובר בהתנהלות לא סבירה", כתבה.
השופטת הוסיפה עוד כי בנסיבות אלה לא ניתן לדעת מה היה מצב הפצע בעת השחרור ולכן אי אפשר לקבל את הטענה שההחמרה הייתה בשיקום.
השופטת אף קיבלה את עדויות התובע ובני משפחתו שלפיהן לא היו מודעים לקיומו של הפצע ובכך נמנעה מהם האפשרות לסייע לתובע ולוודא שהוא מקבל טיפול מיטבי.
כמו כן קיבלה השופטת את עמדת המומחה מטעם התובע שלפיה טיפול בהתאם לנהלים היה מביא לריפוי תוך זמן קצר, וחוסך מהתובע טיפולים ממושכים וצלקת עמוקה שנפתחת לעיתים. לנוכח הדברים האמורים קבעה השופטת כי רשלנות הצוות הרפואי גרמה לאובדן סיכויי החלמה.
החלק האחרון של פסק הדין עסק באומדן הנזקים שנגרמו לתובע, בהם הוצאות על עזרה, טיפולים רפואיים ונסיעות, וכאב וסבל. הסכום הסופי נקבע על 543 אלף שקל ואליו התווספו הוצאות משפט וכ-127 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין.
בתוך כך השופטת ציינה כי קביעותיה לא ממעיטות מערכו של הטיפול המקצועי והמסור שהציל את חיי התובע. עם זאת, הוכח שהטיפול בפצע הלחץ היה בלתי סביר, ועל כך התובע זכאי לפיצויים.
עו"ד רשאד סלים
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין