שלושה אחים ירשו דירה בתל-אביב וביקשו למחוק הערה בטאבו, שלטענתם מונעת מהם למכור אותה. בית המשפט קבע כי הם יצטרכו ללמוד להסתדר עם "הגיבנת הקטנה" שקיבלו יחד עם הדירה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה של שלושה יורשי דירה בתל-אביב למחיקת הערת אזהרה שנרשמה עליה בטאבו שמטרתה לאפשר לשכנה מלמעלה להרחיב את דירתה. השופט נפתלי שילה קבע כי היורשים קיבלו "דירה עם 'גיבנת קטנה'" והם לא יכולים להתנער מההתחייבות המפורשת של הוריהם המנוחים. "העובדה שייתכן שניתן למכור את הדירה בסכום גבוה יותר אם הערת האזהרה תימחק", כתב, "לא מצדיקה ביטול זכות מהותית".
התביעה נולדה על רקע הסכם שנחתם ב-1981 בין ההורים של שלושת היורשים לבין השכנים, בעלי הדירה שמעליהם.
בהסכם נקבע בין היתר כי השכנים יסירו את התנגדותם להרחבת הדירה של ההורים, תמורת האפשרות להרחיב את דירתם בבוא העת תוך שימוש בגג שייווצר כתוצאה מתוספת הבנייה. בהתאם להסכם נרשמה על דירת ההורים הערת אזהרה המעגנת את התחייבותם כלפי השכנים מלמעלה וכן ייפוי כוח בלתי חוזר.
בהתאם להסכם ההורים הרחיבו את דירתם אולם השכנים שלהם לא מימשו את זכויותיהם ולימים שני הזוגות נפטרו והדירות הועברו ליורשיהם.
ביולי שנה שעברה הגישו שלושת היורשים בדירה שהורחבה (התחתונה) בקשה למחיקת הערת האזהרה.
היורשים (המבקשים) טענו כי ההערה היא כמו "אבן ריחיים" על כתפיהם משום שהיא מרתיעה רוכשים פוטנציאליים ומונעת מהם את האפשרות למכור את הדירה.
לטענתם, כיום ממילא אין להערה תוקף משפטי כיוון שחוק המקרקעין כבר מאפשר למשיבה לבצע תוספות בנייה. עוד נטען כי מרגע שבעלי הדירה נפטרו ייפוי הכוח כבר לא תקף.
מנגד טענה היורשת של השכנים (המשיבה) כי מדובר בהסכם שנחתם על רקע העובדה שהרחבת הדירה התחתונה הסבה להוריה נזק – כיוון שחסמה את הנוף הירוק שהשתקף מחלונם.
לפיכך נטען כי לא מדובר בהערה סתמית אלא בזכויות מהותיות שמגיעות לה בתמורה להסכמת הוריה להרחבת הדירה שמתחת. עוד נטען כי המבקשים לא הוכיחו שההערה סיכלה עסקה כזו או אחרת.
ירשה בתום לב
השופט שילה קבע כי המבקשים לא יכולים להתנער מההתחייבות המפורשת של הוריהם. "המבקשים ירשו דירה עם 'גיבנת קטנה'. כשם שאם אדם ירש דירה שרובץ עליה שיעבוד או הערה בדבר זיקת הנאה הוא לא יכול להתנער מהם, הוא הדין ביחס להערת האזהרה", כתב.
"זו הדירה שירשו המבקשים שכוללת 'דבש ועוקץ' יחדיו", הוסיף השופט בהמשך. "העובדה שייתכן שניתן למכור את הדירה בסכום גבוה יותר אם הערת האזהרה תמחק, לא מצדיקה ביטול זכות מהותית השייכת למשיבה".
השופט אף דחה את הטענה כי די כיום בחוק המקרקעין. החוק, הבהיר השופט, לא מייתר את הצורך לשתף פעולה ולחתום על המסמכים – פעולות שמבטיחים ההסכם, ייפוי הכוח והערת האזהרה. מלבד זאת, השופט הסכים עם טענת המשיבה כי מדובר בהערה חשובה שמיידעת את הרוכשים על שיתוף הפעולה המתחייב.
"המשיבה עושה שימוש בזכות שהיא ירשה בתום לב... המורישים קיבלו כבר את חלקם בהסכם ואין כל סיבה שהמשיבה תאלץ לוותר על התמורה שמורישיה קיבלו בהסכם", סיכם השופט את הדברים.
לפיכך התביעה נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 שקל.
עו"ד ליה כספי אטינגר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין