-
אומר כבר בפתח הדברים, כי דין התביעה להידחות.
-
המבקשים לא יכולים להתנער מהתחייבות מפורשת שנטלו על עצמם דיסקל. המבקשים ירשו דירה עם "גיבנת קטנה". כשם שאם אדם ירש דירה שרובץ עליה שיעבוד או הערה בדבר זיקת הנאה הוא לא יכול להתנער מהם, הוא הדין ביחס להערת האזהרה.
-
בהסכם שמכוחו נרשמה הערת האזהרה, התחייבו דיסקל בחיובים שונים שמטרתם מתן אפשרות למקלר לבצע הרחבה של דירתם וכן לרשום את ההרחבה בתשריט הבית המשותף, ללא צורך בהסכמה נוספת של דיסקל או בחתימתם על מסמכים נוספים. בידם ייפוי כוח בלתי חוזר והערת האזהרה שנועדו לעגן התחייבויות אלו, כך שיחייבו כל מי שירכוש את הדירה.
-
אין שום הצדקה וסיבה שהמשיבה תוותר על זכות שהוקנתה לדירתה ושהיא ירשה אותה.
-
הטענה כי הדבר מקשה על מכירת דירת דיסטל והטענה שטען בא כוח המבקשים בדיון כי: "לא ניתן למכור את הדירה הזאת" (עמ' 1 שורה 19), כלל לא הוכחה. לא צוין ולו שם של רוכש אחד שכתב שהוא "יורד" מהעסקה, עקב ההערה.
-
ברם, אף אם ההערה מקשה על מכירת הדירה וייתכן מאוד שאכן כך המצב, אין הדבר מצדיק את ביטול ההערה. בין אם הערת האזהרה היא זכות קניינית ובין אם היא זכות מעין קניינית - מדובר בזכות (לעניין סיווג הזכות ראו: ע"א 261/88 בנק המזרחי נ' רוזובסקי, פ"ד מח (2), 102 וע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש, פ"ד נז (2), 385).
-
בהחלט ייתכן כי למרות שההערה לא צריכה להפריע לבנק למשכנתאות להעניק משכנתא לקונה הדירה, ההערה יוצרת קושי ואף מונעת מימון בנקאי לצורך רכישת הדירה. ברם, זו הדירה שירשו המבקשים שכוללת "דבש ועוקץ" יחדיו. העובדה שייתכן שניתן למכור את הדירה בסכום גבוהה יותר אם הערת האזהרה תמחק, לא מצדיקה ביטול זכות מהותית השייכת למשיבה.
-
הטענה כי כיום, לאור תיקון חוק במקרקעין וחקיקת סעיף 71ב לחוק, אין צורך בהערת האזהרה והיא מיותרת, דינה להידחות. הסעיף הנ"ל רק קובע כי יש לראות את בעל הדירה שדירתו הורחבה כמי שמסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת בבניין. ברם, קביעה זו של המחוקק לא מייתרת חתימה על מסמכים שונים שנזקקים להם לצורך ביצוע ההרחבה. וכי בגלל סעיף זה מתייתר הצורך למשל בחתימה על תיקון תשריט הבית המשותף? מטרת ההסכם, ייפוי הכוח והערת האזהרה הייתה שמקלר "לא יצטרכו לרדוף" אחרי דיסטל או אחרי חלפיהם ושהם יוכלו לחתום על כל מסמך נדרש לצורך ביצוע ההרחבה ורישומה בלשכת רישום המקרקעין, "ללא טובות ותחינות" מדיסטל או ממי שבא בנעליהם.
-
אין הדבר "מילתא זוטרתי". מדובר בזכות משמעותית שאמורה להקל על המשיבה לבצע הרחבה בדירתה ולרשום את התוספת לדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין. דיסטל קיבלו תמורה מלאה כנגד הענקת זכות זו למקלר וביצעו את ההרחבה. לא ניתן כיום לאיין את התמורה שמקלר קיבלו על פי ההסכם, לאחר שהם ביצעו את חלקם בהסכם במלואו וטרם הגיע המועד למימוש התמורה שדיסטל העניקו למקלר.
-
כמו כן, בהסכם נקבע כי מקלר רשאים לעשות שימוש בלעדי בגג של ההרחבה ללא כל תנאי או מגבלה. מדובר בזכות מהותית שכל חליף של דיסטל צריך לדעת עליה. לכן, יש צורך בהמשך רישום הערת האזהרה, על מנת שכל חליף של דיסטל יידע כי למשיבה או לכל חליף שלה יש זכות שימוש בלעדית בגג ההרחבה. בנוסף, בהסכם נקבע כי דיסטל או מי מטעמם לא יכולים להתנגד לבנייה או לעכבה מכל סיבה שהיא. מי שירכוש את הדירה מדיסטל צריך לדעת על מגבלה זו. לכן, הכרחי להותיר את הערת האזהרה על כנה.
-
זאת ועוד: על פי ההסכם התחייבו דיסטל והשכנים הנוספים שחתמו על ההסכם לסייד את הגג של ההרחבה מידי שנה וחבות זו, שיש לה משמעות כספית, אף היא עוגנה במסגרת ההסכם שבגינו נרשמה הערת האזהרה. כל מי שירכוש את דירת המבקשים חייב לדעת כי קיימת מחויבות בנושא זה ואין כל סיבה שהמשיבה תוותר על התחייבות זו.
-
יש גם צדק רב בטענת המשיבה, כי העובדה שחוק המקרקעין תוקן, לא מבטיחה שבעתיד התיקון לא יבוטל או ישונה. מקלר קיבלו מדיסטל התחייבות חוזית וכן ייפוי כוח בלתי חוזר והערת אזהרה, על מנת להבטיח את קיום ההתחייבויות במלואן. התחייבות זו מחייבת את חליפי דיסטל והיא בלתי חוזרת, מה שאין כן דבר חקיקה, שיכול להשתנות בכל עת.
-
כמו כן, סעיף 6 לחוק להגנת רכוש מופקד, שמגביל את תוקפו של ייפוי כוח לעשר שנים, לא חל על ייפוי כוח בלתי חוזר. נאמר במפורש בסעיף הנ"ל, כי הוא חל על "מינוי או הרשאה הניתנים לחזרה" ולכן הסעיף לא חל על מקרה דנן.
-
הטענה כי דיסטל לא הבינו את משמעות חתימתם על ייפוי הכוח וההסכם ולא ידעו מה השפעתם על זכויותיהם בדירה, כלל לא הוכחה ולו בבדל ראייה. אדרבא, המבקשים צירפו לתביעתם טיוטות של ההסכם וייפוי הכוח עם הערות. הדבר מלמד כי המסמכים נחתמו לאחר שקילה ובדיקה.
-
המשיבה עושה שימוש בזכות שהיא ירשה בתום לב. אין כל עילה לביטול הערת האזהרה והמבקשים לא יכולים להתנער מההתחייבות שקבלו עליהם הוריהם – מורישיהם. המורישים קיבלו כבר את חלקם בהסכם ואין כל סיבה שהמשיבה תאלץ לוותר על התמורה שמורישיה קיבלו בהסכם.
-
המבקשים יכולים להעביר את הדירה על שמם על פי צווי קיום הצוואה ובד בבד, תירשם הערת האזהרה על הדירה. גם אם הדירה תימכר על ידם, הדירה תוכל להירשם ע"ש הקונים והערת האזהרה תיוותר על כנה, עד לביצוע ההרחבה ע"י המשיבה או חליפה וסיום ביצוע ההתחייבויות שנקבעו בהסכם.
-
סיכומו של דבר: התביעה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.
ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
