מותו של קשיש עורר "קרב" בין צוואה מ-2001 לבין צוואה שנייה מ-2008. על אף שדעתו לא הייתה לגמרי "נוחה", סגן נשיא ביהמ"ש למשפחה בירושלים הכריע לטובת הצוואה המאוחרת.
תאונת דרכים שהתרחשה בחו"ל באפריל 2008 זעזעה את עולמם של בני זוג מבוגרים. השניים נפגעו באורח קשה אולם הגבר שרד והאישה נפטרה כחודש לאחר מכן. בעודו שוהה בשיקום, בתה של אשתו החליטה בחשאי לשרוף את גופת אמה באמצעות חברת "עלי שלכת", מבלי שעדכנה אותו על כך. האיש נפגע מכך קשות.
כשש שנים לאחר אירועים אלה הוא נפטר, ולרשם הירושה הוגשו שתי בקשות נוגדות לקיום צוואה: האחת על ידי בתה של אשתו המנוחה שהגישה צוואה מיולי 2001, ולפיה רכושו של המנוח אמור לעבור לידיה. השנייה הוגשה בידי חבריו הטובים שטיפלו בו עד מותו. מדובר בצוואה שנערכה כחמישה חודשים לאחר התאונה ובה מונו החברים כמנהלי העיזבון והתבקשו להשקיע שני שליש ממנו להנצחת רעייתו.
כל צד התנגד לצוואתו של הצד השני, וכך הגיע הסיפור לשולחנו של סגן הנשיא, השופט מנחם הכהן, שנדרש להכריע בשאלה האם הצוואה המאוחרת תקפה וגוברת על המוקדמת.
בתה של המנוחה – המבקשת בתיק – טענה שיש לפסול את הצוואה המאוחרת משלוש סיבות: הראשונה, אי כשרות לצוות, שכן לטענתה המנוח סבל מבעיית זיכרון ולא ידע על מה הוא חותם. השנייה, כי חבריו – המשיבים – השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת וניצלו את תלותו בהם. השלישית, מעורבות המשיבים בעריכת הצוואה.
המבקשת צירפה מסמכים רפואיים וחוות דעת מטעם הגריאטר שטיפל במנוח, שלטענתה מאשרים כי לא היה מסוגל להבין את משמעות השינוי בצוואה בשל הפגיעה בזכרון.
המשיבים טענו מהצד השני שהמנוח היה כשיר לחלוטין. לשיטתם, חוות הדעת הרפואית אינה מוכיחה חוסר מסוגלות לעריכת צוואה. בנוסף הם התנגדו לטענה כאילו הם נהנים מהעיזבון, בין היתר משום שהמנוח לא הוריש להם דבר.
לטענתם, הצוואה המאוחרת משקפת את רצונו של המנוח, בין היתר, בשל הפגיעה העמוקה שחש לאחר שריפת הגופה של אשתו.
ביקש להנציח את אשתו
השופט הכהן בחן עילה אחר עילה ומצא כי המבקשת לא הוכיחה שהצוואה המאוחרת פסולה. ראשית, השופט סבר כי הנתונים שהציגה המבקשת פועלים לרעתה משום שלא ניתן להסיק מהם שהמנוח לא היה כשיר באותה תקופה.
בעיה בזיכרון לטווח קצר, קבע השופט, אינה מעידה בהכרח על פגם בכשרות לצוות, ומעדות הגריאטר עלה כי כושר השיפוט של המנוח היה תקין.
בהמשך, השופט דחה את הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים, מאחר שהם מעולם לא מנעו ממנו להיות בקשר עם אחרים, כך שלא היה כאן אפקט של בידוד, הנדרש להוכחת העילה.
בנוגע לעילת המעורבות, השופט ציין כי דעתו אמנם אינה נוחה ממידת המעורבות של המשיבים בצוואה (הם ניסחו אותה, התקשרו עם עורך הדין והיו העדים היחידים לה), אך עם זאת, העובדה שהם מונו למנהלי עזבון לא הפכה אותם ל"זוכים" בצוואה.
בתוך כך השופט הזכיר שכמנהלי עיזבון נתונים המשיבים לפיקוח של האפוטרופוס הכללי ובית המשפט, כך שאינם יכולים לעשות כרצונם בכספו של המנוח.
לסיום השופט ציין כי הוא התרשם שהסיבה לשינוי הצוואה אכן הייתה כאבו העז של המנוח על שריפת גופתה של אשתו והיעדר מצבת קבורה, על כן הוא ביקש להנציח אותה בצורה מכובדת.
לפיכך נקבע כי הצוואה הראשונה בטלה ואילו השנייה תקפה.
* עורך דין אילן אלטר טל עוסק בירושות וצוואות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין