הבעל טען שהרחבת הדירה מומנה ברובה מכספים ששייכים לו לפי הסכם ממון ולכן מגיע לו יותר, ואילו האישה טענה שההרחבה נכללת ברכוש המשותף. בית הדין הרבני הגדול: כל אחד יקבל חזרה את ההשקעה שלו
במסגרת סכסוך על חלוקת כספי מכר של דירה משותפת ביקש הבעל חלק גדול יותר משום שמימן את רוב עלויות ההרחבה בדירה מכספים ששייכים לו לפי הסכם ממון. לעומתו טענה האישה שכל הדירה, כולל ההרחבה, היא רכוש משותף שצריך להתחלק שווה בשווה. הדיון בסוגיה הגיע עד לבית הדין הרבני הגדול, שקבע לאחרונה בדעת רוב כי אם יוכח שההרחבה מומנה מכספים שלא נחשבים לרכוש משותף לפי ההסכם – כל אחד מבני הזוג יקבל את ההשקעה שלו חזרה ורק יתרת התמורה תחולק בחלקים שווים.
בני הזוג התחתנו ב-2012 ויומיים לפני כן חתמו על הסכם הממון שקבע הפרדת רכוש מוחלטת בכספים וזכויות שצברו לפני הנישואים. ב-2014 הם רכשו דירה שנרשמה על שמם בחלקים שווים תמורת 1,335,000 שקלים וביצעו שיפוץ נרחב שכלל בין היתר תוספת של ממ"ד ומרפסת.
ב-2019 הם התגרשו ובית הדין הרבני בחיפה קבע בדעת רוב כי הדירה תימכר והתמורה תחולק באופן כזה שהבעל יקבל חלק עודף עבור ההרחבה אם יוכיח את טענתו שהשקיע בה כ-187 אלף שקלים יותר מאשתו.
בערעור שהגישה האישה על ההחלטה היא טענה כי הדירה רשומה על שם שניהם ולכן כולה – כולל ההרחבה – נחשבת לרכוש משותף ואין מקום לקיזוזים. עוד היא טענה כי גם בהנחה שבעלה השקיע בשיפוץ כספים שנחשבים לפי הסכם הממון לשלו הרי שעצם ההשקעה בדירה המשותפת מעידה על כך שהם ניתנו לה במתנה.
אין זכות עודפת בהרחבה עצמה
דייני בית הדין הרבני הגדול הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב צבי בן יעקב נדרשו אם כן לבחון האם השקעות עודפות של הבעל בדירה מקנות לו זכות יתר בנכס או לחילופין מחייבת את אשתו להחזיר לו חלק מההשקעה.
הרב בן יעקב קבע בראש ובראשונה כי ככל שהבעל יוכיח שהכספים שהשקיע שייכים רק לו לפי הסכם הממון הם לא נחשבים למתנה. הדיין הדגיש כי הבעל השקיע בהרחבה משום שבני הזוג התחייבו לשפץ את הדירה ולא הביע כל כוונה פוזיטיבית להענקת הכספים במתנה.
עם זאת, לאחר סקירה של עמדות פוסקי ההלכה בנושא קבע הדיין כי לבעל אין זכות בהרחבה עצמה. כלומר, אין לו חלק עודף בגוף הדירה אלא רק בהחזר ההוצאות העודפות ששילם מכספים שלא נחשבים לרכוש משותף.
הרב שפירא הוסיף כי הדירה נרשמה על שם שני הצדדים וברור שלעניין הבעלות לא משנה מי שילם עבורה יותר. כלומר, הבעלות בהכרח שווה וגם ההשבחה שלה שייכת לשני בני הזוג. בצד זאת, כל אחד זכאי לקבל בחזרה כספים שהשקיע אם יוכיח שמקורם ברכוש שלפי הסכם הממון הוחרג מהרכוש המשותף.
לעומת הדיינים בן יעקב ושפירא סבר הדיין איגרא שהתמורה שתתקבל עבור הדירה צריכה להתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים ללא התחשבות בגובה ההשקעה של כל אחד.
לפיכך נקבע לפי דעת הרוב כי התיק יחזור לבית הדין הרבני בחיפה כדי שיבדוק כמה השקיע כל אחד מבני הזוג בהרחבה מכספים שהיו לו לפני הנישואים. לאחר שהדירה תימכר, הסכומים יוחזרו לכל אחד מהם לפי ההשקעה שלו ויתרת התמורה תחולק בחלקים שווים. לא נפסקו הוצאות.
עו"ד יניב הלוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין