שטח הופקע מבעליו לפני 24 שנים ומאז נותר שומם וריק. עובדה זו לא הפריעה למועצה האזורית להתנגד לביטול ההפקעה ולטעון שיש בו צורך. אלא שביהמ"ש הורה לה להחזירו לבעליו.
בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד קבע באחרונה כי המועצה האזורית לב השרון החזיקה בשטח שביישוב עין שריד הרבה יותר מדי זמן מבלי לעשות בו כל שימוש, והורה לה להשיב אותו בחזרה לבעליו.
לפני כשנה בעלי השטח הגישו עתירה לביטול ההפקעה, שבוצעה בשנת 1993 על בסיס תכנית בנייה מ-1985. במשך השנים לא הוקם בשטח כל בניין ציבורי ועד היום אין תכנית להקמת בניין כזה. למעשה, ב-24 השנים האחרונות, אין בשטח דבר מלבד עשבים ומספר עצים.
יש לציין כי לעותרים לא שולמו בזמנו פיצויי הפקעה, שכן השטח שהופקע מהם עומד על פחות מ-40% משטח המגרש כולו, ובנסיבות האלה החוק פוטר את הרשות מתשלום הפיצויים.
העותרים טענו כי לנוכח העובדה שהשטח שומם ניכר כי הוועדה המקומית זנחה את מטרת ההפקעה. הם אף העלו טענה להסגת גבול בשטח שלא הופקע, שבו סללה המועצה כביש, וביקשו להורות על "הוצאתו" אל מחוץ לשטחם ולשלם להם פיצוי.
המועצה האזורית והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה טענו מנגד כי המטרה הציבורית שבבסיס הפקעת השטח מעולם לא נזנחה, ואף קיימת כיום יותר מתמיד. הן הפנו לתכניות בנייה, הרחבות ואישורים שונים המעידים על כך שבעתיד יהיה בו צורך.
עוד נטען בין היתר כי בעוד שלעותרים לא נגרם כל נזק, ביטול ההפקעה כן תזיק לה, שכן מהלך כזה יוביל לכדור שלג מתגלגל של הגשת עתירות דומות לביטול הפקעות ביישוב.
"אמירות כוללניות וסתמיות"
לפני שהכריע בטענות המהותיות של הצדדים, השופט צבי דותן דחה מספר טענות סף שנטענו על ידי המשיבות, ובהן הטענה כי העותרים השתהו בהגשת העתירה – שהוגשה למעלה מ-30 שנה אחרי פרסום התכנית ויותר מ-23 שנה לאחר ההפקעה. השופט חשב בדיוק הפוך והבהיר כי דווקא ככל שחולף הזמן, כך מתחזקת טענתו של בעל המקרקעין.
עם זאת, השופט קיבל את הטענה שלפיה לביהמ"ש לעניינים מנהליים אין סמכות לפסוק לעותרים פיצויים או "להוציא" כביש, שכן כל אלה הם עניינים אזרחיים רגילים שמקומם בבית משפט אזרחי.
לגופו של עניין, השופט קיבל את העתירה לעניין ההפקעה, מאחר שהגיע למסקנה כי המשיבות אכן זנחו את מטרת ההפקעה. הוא ציין כי 30 שנה מהוות "פרק זמן שהוא לבטח בלתי סביר באופן קיצוני".
השופט אף ציין כי "המשיבות לא עשו עד כה (גם לא אחרי הגשת העתירה) דבר וחצי דבר למימוש המטרה הציבורית של ההפקעה בשטחם של העותרים, וגם (נכון להיום) אין כל תכנון ביחס לשטח הזה. ומלבד אמירות כוללניות, סתמיות, ולא קונקרטיות, המשיבות אף אינן יודעות להצביע ולומר לביהמ"ש מהו הצורך הציבורי בשטח הזה, ומה אמור להיבנות (אם בכלל) בשטח הזה בעתיד".
בתוך כך השופט דחה את טענת המשיבות שלפיה ביטול ההפקעה יוביל להצפת עתירות. השופט הבהיר כי אם אכן ישנן ביישוב קרקעות נוספות שהופקעו ונזנחו, הרי שהאינטרס הציבורי הוא לבטל את ההפקעות, ולא להותיר שטחים ללא כל שימוש.
בסיכומו של דבר השופט הורה להחזיר לעותרים את השטח לאלתר, וחייב את המשיבות לשלם להם הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד רענן בר-און
- ב"כ המשיבות: עו"ד כרמית רבי, עו"ד שירי לוי
עו"ד אושרי דהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין